איזה מלך! • ביקורת על הסרט "נאום המלך"

בשלהי ימי האצולה האירופאית, נהגו האצילים להבדיל עצמם מפשוטי העם שהתעשרו והתייחסו לעצמם כשווים לאצילים בכינוי המבזה "נובוריש". למרות שהנובורישים לבשו אותם בגדים מהודרים והתגוררו בארמונות מפוארים כמו אלו של האצילים, האצולה ידעה שעצם המסורת והסביבה האליטיסטית בה גדלו הם עצמם מעניקה להם איכות חמקמקה, שהמתעשר החדש חושק בה, אך לעולם לא יוכל להשיגה.

באותו אופן, מסורת הדרמה והמשחק של האיים הבריטיים הופכים אותם לאצולה של עולם השחקנים. בוודאי ישנם שחקנים מוכשרים ואף גאוניים בקרב כל תרבויות העולם, אבל כאשר שחקן בריטי מצוי בשיאו, הוא נושא עמו איכות פטריקית חמקמקה שמפרידה אותו מההמון. "נאום המלך" מאפשר לנו להתענג על איכות נדירה זו: קשה לתאר שחקן בריטי יותר מקולין פירת' בעודו משחק את מלך בריטניה בשעתה היפה ביותר, ערב מלחמת העולם השנייה. יתר על כן, הסרט מודע לכוחו זה, ומתייחס אליו בעלילתו.

מ-מ-מ-מלך

גיבור הסרט הוא הנסיך אלברט, העומד להפוך למלך ג'ורג' השישי של בריטניה לאחר שאחיו הבכור (גאי פירס) מוותר על מעמדו על מנת שיוכל להינשא לבחירת לבו, גרושה אמריקנית. אלברט לא מעוניין בתפקיד זה, ואף חרד ממנו, מאחר והוא סובל מגמגום חמור, המשתק אותו כאשר הוא נדרש לשאת דברים בציבור. בעידן בו הרדיו הופך לכלי המרכזי ביחסי הפוליטיקאי עם העם, ובמיוחד בשעה ההיסטורית הרת הגורל בו הוא נדרש למלא תפקיד בעל משמעות סמלית כה גדולה, האפשרות שבראש המדינה יעמוד מלך מגמגם היא כמעט אבסורדית. לאחר שמיטב רופאי בריטניה נכשלו בטיפול, מנסה אשתו של אלברט, הנסיכה אליזבת' (הלנה בונהם קרטר), לעזור לו - ומגייסת לשירותו מטפל בעל שיטות בלתי שגרתיות, שחקן תיאטרון אוסטרלי כושל בשם ליונל לוג (ג'פרי ראש). בין השניים מתפתחים יחסים קרובים, ונוצר קשר טיפולי משמעותי המסייע למלך להתמודד עם גמגומו.

הסרט הוא, כאמור, תצוגת משחק מבריקה וכנה של השחקן הראשי, ולא פחות ממנו של האנסמבל המוכשר והמרשים שעומד לצדו. לרשות השחקנים עומד בסיס איתן בתסריט פשוט ומדויק. התסריטאי, דיוויד סידלר (שסובל בעצמו מגמגום), עושה עבודתו נאמנה ומציג בפנינו קונפליקט עז ומתוח בין גודל התפקיד והשעה הנדרשים מהגיבור, לבין ההשפלה אותה הוא עשוי לספוג בשל נכותו, במסגרת שפע דיאלוגים משויפים ואינטליגנטים. הסיפור המתחיל בחרדתו של הגיבור ומסתיים בגילויו של אומץ לב, עם הבלחות מרעננות של הומור בין לבין. הבמאי, טום הופר, מבין גם הוא את הכוח הטמון בפשטות בלתי מתחנפת, ונותן מקום לשחקנים לבטא את עצמם ואת כישרונם. במקום להעמיס על הסרט תלבושות וסצנות רבות ניצבים, כמקובל בז'אנר הדרמה התקופתית, הוא בוחר להישאר דווקא בתחום הקאמרי, של חדרים קטנים ואינטימיים, בהם מקבלות הדמויות ביטוי עשיר ומלא.

תחילתה של קלישאה מופלאה

במוקד הסרט מצויים היחסים בין המלך לעתיד, בן מלוכה בריטי, לבין המטפל בדיבור, פשוט עם ומהגר אוסטרלי, שצומחים לכדי ידידות בלתי שגרתית. באופן זה, הסרט מפרק באופן מרתק את הקשר בין אדם לבין הרקע ממנו בא. בעוד הנסיך אלברט הוא כביכול עליון בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו על ליונל לוג, השחקן הכושל מאוסטרליה, בחדר הטיפול מתרחש היפוך, ולוג הוא הדומיננטי מבין השניים. היחס המודע למסורת המשחק הבריטית מובלעת ברקע של לוג כשחקן אוסטרלי לא מוצלח, כאשר בסצנה מרגשת במיוחד אנו רואים אותו מציג בפני בניו הצעירים קטע אקראי ממחזור מחזותיו של שייקספיר, אותו הם צריכים לזהות. אפילו לוג מבין שעל מנת להצליח כשחקן בלונדון של שנות ה-30', עליו להיות בריטי מהמעמד העליון (מה שקשה לומר על ג'פרי ראש, אוסטרלי ומבריק לגמרי בזכות עצמו).

"נאום המלך" הפתיע השבוע כאשר זכה במספר המועמדויות הגדול ביותר לקראת טקס פרסי האוסקר הקרוב. למרות ש"הרשת החברתית" הוא עדיין הפייבוריט לזכייה בפרסי הסרט והבימוי, "נאום המלך" מחשב לאחד המועמדים המובילים לפרס השחקן. תחרות האוסקר השנה קשה, ועשויה להפתיע בשל לא מעט סרטים המציגים מגוון רחב כישרונות לא מבוטלים. מביניהם, "נאום המלך" מביא עמו הדר בריטי מלכותי ומסורת דרמטית של מאות שנים, המענגים באופן קלאסי, אינטליגנטי ומרגש להפליא.