נאום הכאב • האם "נאום המלך" יחטוף את גלובוס הזהב?

התגובות שנשמעו בעקבות פרסום רשימת המועמדים לפרס "גלובוס הזהב" הזכירו במידה רבה את התגובות להן זכה הסרט "מטען הכאב" בשנה שעברה, כשהוא התחיל להסתמן בפייבוריט לזכיה בכל הפרסים המרכזיים של איגודי המבקרים האמריקנים, ואף באוסקר, וכתחרות אמיתית ל"אווטאר" - והן הסתכמו בסוג של דאבל טייק קולקטיבי. נאום המי? מאיפה הסרט הזה צץ, ומה פתאום הוא מעז לאיים בגזילת הפרס שהשם דיויד פינצ'ר כתוב עליו בגדול? הרי הקהלים והמבקרים תמימי דעים לגבי האיכות של "הרשת החברתית", אז איפה הבעיה בדיוק?

"נאום המלך" הוא דרמה תקופתית בריטית, בכיכובם של קולין פירת' והלנה בונהם קרטר, העוסקת במלך אנגליה ג'ורג' השישי, שזכה במלוכה באופן מפתיע בדיוק עם כניסת אנגליה למלחמת העולם השניה, ונאלץ להתגבר במהירות על בעיית הגמגום שלו. הסרט עוקב אחר הקשר שלו עם קלינאי תקשורת, ועל המאמצים שלהם להכין את המלך לנאום אותו עליו לשאת.

הסרט אמנם מקבל ביקורות מעולות, אבל כמובן שהוא אינו מתקרב אפילו להצלחה המסחרית לה זכה "הרשת החברתית" עמוס ההייפ. ומכיוון שהשילוב בין הצלחה מסחרית, ביקורות מעולות, ונושא חם, שלושה קטגוריות עליהן יכול דיויד פינצ'ר לסמן וי בגאווה, הן מתכון מצוין לפרס, אז בעיקרון לא אמורה להיות תחרות של ממש.

מייקל ביי, תירגע

הבעיה היא שעונת הפרסים האמריקנית נוטה להיות הפכפכה ולא צפויה, וגם אם נדמה שההצלחה של סרטים מסוימים היא עובדה בשטח, לפעמים דברים הם לא כפי שהם נראים במבט ראשון. כמו ש"אווטאר", שזכה בשנה שעבר בפרס הדרמה הטובה ביותר בגלובוס הזהב, נאלץ לראות את "מטען הכאב" לוקח אתה האוסקר בסופו של דבר, כך גם סרט כמו "הרשת החברתית" יכול למצוא את עצמו ללא הפרס הנחשק.

חוסר התיאום בין מחלקי הפרסים, בין אם מדובר בכתבים הזרים שמרכיבים את חבר השופטים בגלובוס הזהב, או בחברי האקדמיה שבוחרים את זוכי האוסקר, לבין כלל הקהל, הוא תמיד אלמנט מפתיע. מצד אחד זה טבעי שלמקצוענים שמנסים לבחור את הסרט הטוב ביותר תהיה דעה משלהם לגבי האיכות של סרטים והטעם שלהם לא יחפוף במדויק עם טעם הקהל. אחרת סרטים כמו "הרובוטריקים" היו זוכים בפרסים להם הם לא ראויים רק בגלל אהדת הקהל. מצד שני נדמה כי טקסים כמו הגלובוס או האוסקר, שפועלים יד ביד עם התעשייה, ונועדו לחגוג את כל מה שהוא הוליווד, מחמיצים את ייעודם כשהם בוחרים בסרטים קטנים ונטולי אימפקט אצל הקהלים.

מחתרת החזאים

הדוגמה של "נאום המלך", שבכל זאת זכה בהצלחה לא מבוטלת באנגליה ואוסטרליה, היא עדינה יחסית למקרה של "מטען הכאב", אבל עדיין, בבירור לא מדובר בלהיט ענק כמו "הרשת החברתית". כעיקרון תפקידם של פסטיבלים אירופאיים כמו קאן, ונציה וברלין, או המקבילים האמריקניים - פסטיבלי טורונטו או סאנדאנס, הוא לגלות את סרטי האינדי, בעוד הטקסים הגדולים אמורים להיות מוקדשים לסרטים פופולאריים ותקשורתיים.

ובכל זאת, חזאי אוסקר בולטים כבר מהמרים על "נאום המלך". מדובר בסרט תקופתי, שמכיל בתוכו התמודדות עם מגבלה פיזית, ואת מלחמת העולם השניה ברקע. קלפים חזקים מאוד בקרב השופטים. אבל ל"הרשת החברתית" יש את יתרון העדכניות, וגם אתה העובדה שדיוויד פינצ'ר הוא במאי מוערך שזכה להתעלמות די בוטה בתחום הפרסים, ויש סיכוי טוב שגם אם הסרט עצמו לא יעשה את העבודה, הפוליטיקה תדבר והוא יזכה על סמך מוניטין.

מה שבטוח זה שהמאבק הצמוד הופך את הטקס להרבה יותר מעניין. מעריצי פינצ'ר לבטח מחזיקים אצבעות, כמו גם מיליוני הגולשים בפייסבוק שנתנו ל"הרשת החברתית" לייק אחד גדול. לסרט "נאום המלך" אין נכון להיום הרבה מעריצים בישראל, מכיוון שהוא עדיין לא הוקרן כאן, אבל יכול מאוד להיות שעוד הלילה, הוא יהפוך מסרט שאף אחר כאן לא מכיר, לסרט שכולם מדברים עליו.

>>> ומי אנחנו מהמרים שיזכה בגלובוס הזהב קטגוריות הטלוויזיה?