מלכודת תיירים • אל תתקרבו אל "התייר"

"אנתוני זימר" היה מותחן פשע צרפתי מ-2005 שחיקה בסגנונו ובנושאיו מותחנים אמריקאים קלאסיים, וזכה לאחרונה לכבוד הגדול ביותר שחקיין מסוגל לרצות בו: הוא זכה לחיקוי של עצמו, ובידי בית היוצר של הסגנון המקורי, הוליווד. עם זאת, אם לסרט המקורי חן ותנופה, סוג של שיק שהצרפתים לא מסוגלים לנער מעצמם גם כשהם מחקים באמנותם המעריצה/מתעבת את אמריקה (ע"ע היפ-הופ צרפתי, פופ צרפתי, הגל-החדש בקולנוע הצרפתי ועוד), "התייר", הוא רק חיקוי חיוור של חיקוי, קליפה חלולה ויבשה ללא שום תוכן.

גיבור הסרט הוא פרנק טופלו (ג'וני דפ), תייר אמריקאי תמים ואפרורי שמגיע ברכבת לוונציה, ופוגש בדרכו יפיפייה מהממת בשם אליז (אנג'לינה ג'ולי), שבאופן הנוגד כל היגיון מבקשת את חברתו ואף מזמינה אותו לחדרה במלון היוקרה בו היא שוהה. מה שפרנק לא יודע, אך יגלה עד מהרה, הוא שאליז רוצה אותו בקרבתה רק על מנת שהשוטרים העוקבים אחריה יחשבו שהוא בן-זוגה לשעבר, נוכל מסתורי שגנב מיליארדים ונעלם לפני שנתיים. במקביל, גם הפושעים מהם גנב אותו בן-זוג נעלם את הכסף נופלים בפח שטמנה, ופרנק מוצא עצמו נרדף על לא-עוול בכפו על ידי האינטרפול ועל ידי הפשע המאורגן הבינלאומי גם יחד.

תשוקת הבמאי לחזור מוקדם בסוף יום העבודה

קשה לזכור מתי בפעם האחרונה אנג'לינה ג'ולי גילמה דמות שהיא לא פושעת מתוחכמת / סוכנת-ביון סקסית / נוכלת ערמומית / חוקרת נועזת ו/או כל הנ"ל בגוף אחד, שתמיד עטוי חליפות צמודות וסקסיות ביום ושמלות ערב חושפניות בלילה. תלכ'ס, זה די נמאס, ומעורר געגועים לימים העתיקים בהם גילמה תפקידים מורכבים במקום לשחק על טייס אוטומטי תמורת צ'ק הוליוודי שמן. ג'וני דפ משחק לצידה בדמות שלא ברור איך הצליחו ללהק באופן כל כך שגוי: כוכב-על שחלק ניכר מנשות העולם יפלו לרגליו אם רק יעפעף לעברן, אמור לגלם גבר בינוני, אפור וחסר כל ייחוד. אם אנג'לינה כבר ממש לא מתאמצת במשחקה, דפ נראה נבוך וקפוא מעצם נוכחותו בסרט כל כך בנאלי. אולי גם הוא מתחיל להבין שחלפו שנים מאז הפעם האחרונה בה גילם דמות מקורית ומעניינית.

התסריט, שלא שומר על נאמנות מדוקדקת למקור הצרפתי, מעורר הערכה רק מעצם העובדה ששלושה תסריטאים זוכי-אוסקר - פלוריאן הנקל פון-דונרסמרק מ"חיים של אחרים", כריסטופר מק'קרי מ"החשוד המיידי", ג'וליאן פלווס ב"גוספורד פארק" - הצליחו לתפור יחדיו כל כך הרבה חורים בעלילה ועדיין לקרוא לזה "סרט". אפילו בתסריט לא-מקורי ומגושם ניתן לחולל פלאים אם הבמאי ניחן בכישרון ובתשוקה לחומר, אך ב"התייר" התחושה היא שתשוקתו היחידה של הבמאי היתה לחזור מוקדם הביתה בסוף יום העבודה. האשם הוא פון-דונרסמרק, שפרט לשותפות בתסריט גם הופקד גם כס הבמאי. פון-דונרסמרק זכור לטובה מסרט ביכוריו המבריק וזוכה-האוסקר, "חיים של אחרים", אך מטפל בעיסה הנוכחית באופן מגושם וחסר כל דמיון. בימויו חסר החן של הסרט רק מצליח להדגיש את מגרעותיו הרבות של התסריט, ואת חוסר-הכימיה בין צמד הכוכבים.

אם יש נקודה אחת לזכות "התייר", היא שהסרט הוא לא סתם כישלון, אלא כישלון מפואר. יש הרבה סרטים גרועים בקולנוע, אך רק בודדים ונדירים מביניהם מצליחים להיות גם סרטים גרועים, גם בכיכובם של שניים מהשחקנים הפופולאריים והמוכשרים ביותר בהוליווד, גם להיכתב על ידי צוות עילויי תסריט בינלאומיים, וגם בבימויו של במאי מבטיח וזוכה אוסקר. זו לא המלצה לצפות ב"התייר", חלילה. מסרט זה כדאי לשמור מרחק כמו מתייר שיכור שמקיא את נשמתו באחת הסמטאות מוכות השתן של מורד רחוב אלנבי בתל אביב.