הקפיצה הגדולה • לאן הולכים האחים כהן?

לכל טרנד אזוטרי יש את הרגע שבו הוא מופקע מידיהם של המעריצים הוותיקים, שליוו אותו מרגע היוולדו וטיפחו אותו גם כשאף אחד אחר לא אהב אותו, והופך להיות נחלת הכלל. הרגע הזה תמיד מלווה בתחושת מרירות קלה מצד הטרנד סטרס, שרוצים לצעוק בקולי קולות כי הם היו שם קודם, ולשאול איפה היו כל הוונאביז האלו, שמעמידים פנים שהם מבינים משהו, בתקופה הפרועה והבועטת יותר של הטרנד, לפני שהוא התמתן. עבור מעריצי האחים כהן, הרגע הזה היה בסופ"ש האחרון, בו חצה סרטם החדש, המערבון "אומץ אמיתי", את סך ההכנסות של "ארץ קשוחה", סרטם המצליח ביותר עד היום, והמשיך בדהרתו לכיוון קו מאה מיליון הדולר, אותו, כפי שמנבאים חזאי הקופות, הוא אמור לחצות בקרוב.

לקרוא לאחים כהן, קולנוענים מוכרים, וותיקים וזוכי אוסקרים, טרנד איזוטרי, זה כמובן מופרך משהו, אבל אין להכחיש גם כי לא מדובר במייקל ביי, בסטיבן שפילברג או בכריסטופר נולן. לא ולא. למרות העקביות, למרות הכישרון ולמרות ההערכה הרבה מצד קהלים ומבקרים כאחד, האחים כהן היו מאז ומתמיד במאיי אינדי. ולא רק בגלל התקציבים היחסים צנועים, וההכנסות התואמות. הכהנים היו אינדי כי התכנים שלהם היו תמיד מתוחכמים מדי בשביל קהל המולטיפלקסים הסטנדרטי. הכהנים הם במאים למביני עניין.

מחזירים את המערבון לאופנה

למרות שנהוג לשייך את הכהנים לגל סרטי האינדי המפורסם של שנות התשעים, אותו הובילו חברות הפקה כמו מיראמקס או אוקטובר פילמס, למעשה האחים כהן שייכים לגל מוקדם יותר, שמקורו בשנות השמונים. שלא כמו קוונטין טרנטינו או סטיבן סודרברג, שהצליחו למצוא את אזורי החפיפה בין טעמם הייחודי לבין טעם ההמונים, ולהשתלב בהוליווד, הכהנים ובני דורם, אנשים כמו ספייק לי או ג'ים ג'רמוש, נותרו אאוטסיידרים.

אבל בשנים האחרונות ניכרת עלייה עקבית ברמת ההכנסות של סרטיהם. החל מ-74 מיליוני הדולרים שגרף בקופות "ארץ קשוחה" זוכה האוסקר, דרך ההכנסות היפות (62 מיליון דולר) וסופ"ש הפתיחה המרשים של "לקרוא ולשרוף", וכלה בסרטם החדש, שמסתמן כאחד המערבונים המצליחים ביותר בכל הזמנים. המערבון הוא כמובן לא הז'אנר הכי ערני ופעלתני כרגע, ולמעשה ידוע כי בימינו קשה מאוד להצליח בסרט קאובויז קלאסי, אבל דווקא בגלל זה נראה כי הרימייק של האחים כהן לקלאסיקה בכיכובו של ג'ון וויין הוא הישג מרשים אפילו יותר.

בדרך ל"איירון מן 3"?

האם האחים כהן עומדים להפוך בשלהי הקריירה שלהם לשחקני מפתח הוליוודיים כמו שותפם לעשייה הקולנועית משכבר הימים סם ריימי? סרטו הראשון של ריימי, "מוות אכזרי", היה עבודת העריכה הראשונה של ג'ואל כהן, ומאוחר יותר ביים ריימי את "Shockwave" פרי עטם של הכהנים. לימים ביים ריימי את טרילוגיית "ספיידרמן", ומצא את עצמו בלב הוליווד. מי יודע, אולי האחים כהן מתקדמים לאותו הכיוון. יכול להיות מעניין לראות מה הם יעשו אם יהיה להם המון כסף להוציא. האם הם יממשו את עצמם בצורה האולטימטיבית, או שאולי הם מסוג הבמאים שהגבלות מפרות אותם?

אבל האם אנחנו בכלל רוצים שזה מה שיקרה? לא היה יפה ומכובד יותר לראות את הכהנים מתבגרים כמו וודי אלן נניח? כמובן שהכוונה היא להזדקנות קולנועית, ולא להסתבכויות מוזרות בחיים האישיים. או אולי כמו ג'ון סיילס, מייק לי, טוד היינס - במאיי אינדי בכל רמ"ח איבריהם שלא פוזלים לכיוון הוליווד.

מה שבטוח זה שהימים בהם המקום הכי טוב בעיר לפגוש בחורות שוות היה ליד המדף של הכהנים באוזן השלישית, חלפו עברו להם. לאהוב את הכהנים זה כבר לא תו איכות, אלא סוג של מובן מאליו. הכהנים עברו גבול מסוים, ולא בטוח שהם ימצאו את דרכם בחזרה. אבל אנחנו, אלו שהיו שם מההתחלה, נקבל אותם בזרועות פתוחות גם אם הם יחליטו לביים את "איירון מן 3" (תודו שזה נשמע מגניב) במקום את "בייבי אריזונה 2". הרי בדיוק בשביל מקרים כאלו המציאו את ההערצה העיוורת.