הבלאק החדש • מה עובר על הקריירה של ג'ק בלאק?

להיות שחקן קומי מן זו הסתם חוויה רגשית לא פשוטה. ידוע כי אחד הדברים שהכי קשה לחזות בתעשייה ההוליוודית הוא האם קומדיה עומדת להיות מצחיקה או לא. התוצאה היא שכשחקנים האמונים על צחוק הקהל, הקומדיאנטים חיים בחוסר וודאות בלתי פוסק. האם אני עדיין מצחיק? עד מתי השטיק יעבוד? מתי ימאס להם ממני? האם הסרט נכשל בגללי?

לקומיקאים הגדולים יש בדרך כלל כמה שנים טובות, לפעמים לא מעט בכלל, אבל אחרי שלב מסוים הם חייבים לשנות משהו. או שהם מתפרשים למחוזות דרמטיים יותר, כמו שעשו ג'ים קארי, אדם סנדלר או וויל פארל. או שהם מנמיכים את גיל קהל היעד, כמו שעשה אדי מרפי. או שהם פשוט מזדקנים ונעלמים, כמו לזלי נילסן, סטיב מרטין או דן אקרוייד. האם מישהו ראה את צ'בי צ'ייס בשנים האחרונות על המסך הגדול? לא.

השאלה לגבי כמות הזמן שעוברת עד שקומיקאי ממצה את עצמו נראית רלוונטית במיוחד עם עלייתו למסכים של "מסעות גוליבר", הסרט החדש בכיכובו של ג'ק בלאק. התגובות הצוננות של המבקרים וההצלחה המינימלית בקופות יוצרת את התחושה כי נעליו של גיבורו הקלאסי של ג'ונתן סוויפט היו קצת גדולות מדי עבור בלאק.  בשילוב עם הכישלון של הסרט "Year One" בו כיכב בשנה שעברה, נדמה כי זוהרו של הקומיקאי התעמעם לאחרונה, וכי הוא יכול להיות הקורבן הבא של תסמונת פקיעת התוקף הקומית. האם אנחנו מוכנים להפנות את גבינו בקלות כזו למי שנחשב עד לא מזמן לאחר הקומיקאים האהובים, ולאחת הפרסונות הקומיות המקוריות והמדליקות של שנות האלפיים?

למרות אינספור תפקידים טלוויזיוניים וגם כמה קולנועיים אותם הוא עשה גם בשנות התשעים, רגע הפריצה של ג'ק בלאק היה באינטרפרטציה סקסית במיוחד ל "Let's Get It On" של מרווין גיי, אותה ביצע כחלק מתפקידו כזבן חנות התקליטים של ג'ון קיוזק בסרט "נאמנות גבוהה". השילוב המשונה של מבנה גוף עגלגל, אופי מוחצן, שליטה פנומנלית בניואנסים ומחוות של תרבות הפופ, ובעיקר הרוק, והתכונה המפתיעה ביותר בהתחשב בכל האחרות ברשימה - סקס אפיל לא מבוטל, הפכו אותו לכוכב בין לילה.

רוקסטאר בלתי צפוי

הרכב הרוק הקומי שלו, "Tenacious D", בו הוא מטיף לחיים של מימוש עצמי דרך נגינת אייר גיטאר בעזרת סיידקיק שמנמוך בשם קייל, שהיה קיים עוד קודם לכן, זכה לעלייה בפופלאריות, והתפקידים התחילו לזרום. "אורנג' קאונטי" המצוין, שנכתב על ידי התסריטאי מייק ווייט, היה נקודת הציון הבאה. במקביל החל בלאק קריירה מקבילה כמדבב בתפקיד זיק ב"עידן הקרח".

הסרט שנחשב בעיני רבים לפסגת הישגיו של בלאק היה עוד שיתוף פעולה עם מייק וייט, שאף שיחק בתפקיד קטן הפעם, בסרטו של ריצ'רד לינקלייטר "בית ספר לרוק". בסרט מגלם בלאק רוקר מתוסכל שמתחזה למורה מחליף ומלמד קבוצה של תלמידי יסודי את רזי הרוקנרול. לא זו בלבד שיכולותיו המוזיקליות הספציפיות של בלאק, שמסתכמות ביכולת חיקוי והגזמה של כל מניירת רוקנרול שקיימת, באו סוף סוף לידי ביטוי הולם, התסריט המושחז של וייט היה משל מתוחכם שבסופו של דבר הצליח להזכיר לכולנו דרך עלילה קומית פשוטה מה המשמעות האמיתית של המוזיקה שכולנו גדלנו עליה. בלאק יצא כמנצח, והסרט הפך לקלאסיקה.

קדימה, הקריירה שלך הולכת אחורה

בשלב זה הרגיש כנראה בלאק עצמו כי הוא צריך להתחיל לתמרן אם הוא רוצה להישאר רענן בעיני הקהל, והזיגזוג הראשון שלו היה לכיוון קצת פחות קומי בתפקיד הבמאי המגלומן בסרט "קינג קונג"' ובתפקיד דרמטי נוסף בסרט "The Holiday". אף אחד מהתפקידים לא הביא לא הערכה רבה כשחקן אופי מוכשר, ולמרות שהסרט "מרגו בחתונה" של נוח באומבך היה קצת יותר מרשים, בכל זאת היה נראה כי בלאק לא בדיוק מוצא את עצמו בתחום ודי מהר הוא חזר למדף הקומדיות. הסרטים "קדימה תריץ אחורה", "קונג פו פנדה" ו"רעם טרופי" היו ההצלחות המרכזיות שלו בשנים האחרונות, לפני השפל הנוכחי.

ההיסטוריה מוכיחה כי בלאק בשיאו כשהוא נמצא בסביבה המוכרת לו. להקת רוק. ספריית וידאו. לוס אנג'לס. גם "Year One" וגם "מסעות גוליבר" הם נסיונות לעמת את הפרסונה של בלאק עם סביבה לא מתאימה, וזה לא באמת עובד. ניתן להגיד כי גם ב"בית ספר לרוק" היה ניסיון דומה אבל למעשה העובדה שבלאק היה בבית הספר בסרט הזה לא הפריעה לו בכלל לעשות את מה שהוא עושה מרצונו החופשי ב "Tenacious D" - להתמכר לרוקנ'רול.

אם מביטים שוב בקריירה של בלאק ניתן לראות שמאז ומתמיד הוא נהג להשתתף בלא מעט סרטים בינוניים. על כל סרט חזק תמיד היו כמה נפילות. אבל העובדה ששני סרטים בהם הוא מגלם את התפקיד הראשי לא צלחו מורה על אמון לא מבוסס של מפיקים ביכולת שלו למשוך קהלים מחד, ובהחלטות שגויות בבחירת התסריטים מצד בלאק עצמו. אם מישהו כאן רוצה להתאושש, הוא צריך להחליף את הסוכן שלו, ודחוף.

טוב יעשו מחליטי החלטות להבא אם הם ילהקו את בלאק לתפקידים קצת יותר בלאקיים. הקהל עוד לא שבע ממנו, ההיפך. הקהל צמא לראות אותו עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, וזה להיות הוא עצמו. למעשה התסמונת ממנה בלאק סובל היא לא תסמונת פקיעת התוקף הקומי, כי אם תסמונת הפוכה. תנו לנו עוד מבלאק כמו שבלאק צריך להיות, ואל תגדילו אותו לגודל על אנושי, או תשגרו אותו אחורה בזמן. בלאק הוא לא הביק החדש. הוא הבלאק שהוא תמיד היה.