כלבת נעורים • על הגבלת הגיל של "כלבת"
למועצה לביקורת סרטים כבר לא נשארו שיניים, כי למי אכפת מההגבלות שלהם כשאפשר להוריד באינטרנט - ובכל זאת הם הגבילו את "כלבת" לגילאי 16 ומעלה. דני סגל כלבת השמירה של הדמוקרטיה
נכון שיש בזה משהו מבאס, אבל אין להכחיש כי יש גם משהו קצת מגניב בעובדה ש"כלבת", סרט האימה הישראלי הראשון, הוגבל לצפיה לגילאי שש עשרה ומעלה בלבד על ידי המועצה לביקורת סרטים. בכל זאת מדובר בז'אנר שמטבעו הוא קשה לצפיה, לא מתאים לכל אחד, ומעורר אנטגוניזם ופרובוקציות מעצם קיומו. כל סרט אימה שמכבד את עצמו אמור באיזשהו מקום להיות במאבק עם גופי הצנזורה, ואם מאבק כזה אכן מתעורר - יוצריו צריכים לישון בלילה בשקט בידיעה כי הם ביצעו כראוי את חובתם לז'אנר.
אבל מלבד הערך היחצ"ני של דירוג "כלבת", העובדה שסרט כה מדובר קיבל הגבלה מחמירה כל כך, מעלה שאלות לגבי הרלוונטיות של הדירוג הזה. האם מישהו מתייחס אליו בכלל? התקשורתיות הגבוהה של תקופתנו, והעובדה שכל זאטוט זב חותם ואוחז מקלדת יכול להוריד כל תוכן שבא לו באינטרנט מבלי לבקש רשות מאף אחד, הופכת כל ניסיון להגביל מישהו מלראות משהו לעקר מלכתחילה ומגבירה את תחושת חוסר ההיגיון מאחורי כל פעולת צנזורה מסוג זה.
סבתא, בואי לראות סרט מפחיד
אבל המציאות טופחת על פנינו, ולדירוג של מועצת הקולנוע יש שיניים חדות למדי. לפי החוק הישראלי, ברגע שסרט קיבל הגבלת גיל, למועצה לביקורת סרטים יש זכות למנוע את הקרנת הסרט במידה וקיים חשש כי הסרט מוקרן שלא ברשות, או שדבר הגבלתו לא פורסם. בפועל בעלי בתי קולנוע אמורים למנוע את כניסתם של צופים מתחת לגיל ההגבלה לאולם, והם אכן עושים זאת. צעיר מתחת לגיל ההגבלה שמעוניין בכל זאת לראות את הסרט יכול בהחלט לעשות זאת, אבל בליוויי מבוגר. אירוני משהו, אם מתחשבים בעובדה שטולרנטיות לתכנים אלימים מתגברת מדור לדור, וסביר שהצעיר שחוסן על ידי שעות של משחקי מחשב וצפיה בסרטים בדי-וי-די הוא זה שיצחק בקול רם בעוד סבתו מסתירה את עיניה בבעתה.
החדשות הטובות הן שאנחנו לא לבד בברוך הזה. אמנם הגופים המגבילים המקבילים בארה"ב ובממלכה המאוחדת, ה-MPAA וה-BBFC בהתאמה, הם גופים פרטיים ולא ממשלתיים, שתעשיית הקולנוע יזמה את הקמתם בעצמה, הם לא פחות מחמירים, והיכולת שלהם לאכוף את החלטותיהם רבה בדיוק כמו בארץ, ואפילו יותר.
דגים טורפים או כלבים נושכים?
אחת הטענות של אהרן קשלס ונבות פופושדו לגבי חוסר הצדק בדירוג ש"כלבת" קיבל היתה ההשוואה לסרט "פיראנה 3D", שהוגבל לגיל 14, למרות שהכיל תכנים קיצוניים לא פחות, ואף יותר. האם בני ה-14 הישראלים בשלים לראות דג טרף זולל זרג וכורת איברים, וסצנה לאחר מכן לחזות במין לסבי תת מימי בין שתי חשפניות מקצועיות, אבל לא בשלים לראות את האלימות הגרפית ב"כלבת"?. לא נשמע הגיוני כל כך.
גם כאן אנחנו לא לבד. גם בארה"ב קורים לעיתים מקרים משונים בהם סרטים מקבלים דירוגים לא הולמים, ומתחוללים קרבות עזים בין היוצרים לבין הארגון המצנזר. לא מזמן למשל קיבלה הדרמה הבריטית "נאום המלך", העוסקת במלך ג'ורג' השישי ובהתמודדותו עם בעיית הגמגום שלו, דירוג "R" (מבוגרים מעל גיל 17 או בליווי מבוגר) מה-MPAA, מכיוון שהמילה fuck מופיעה בו מדי פעם. רבים הצביעו על העובדה שהדירוג הזה מציב את סרט האיכות באותה קטגוריה עם סרט כמו "Saw 3D" המכיל סצנות עינויים קשות.
האם הערך היחצ"ני של הגבלת הגיל, שהופכת את הסרט למסקרן יותר, ויוצרת לו תדמית "מסוכנת" או חתרנית יתעלה על הנזק שייגרם כתוצאה מחוסר הנגישות של ההקרנות לצעירים? מן הסתם שני הגורמים מקזזים אחד את השני. בכל זאת, הגבלת גיל היא גם סוג של תו איכות שאומר שהסרט לא מתפשר על החזון שלו, נאמן לעצמו, ולא לשום קוד חיצוני (יוצרי סרטים בהוליווד לעיתים קרובות נכנסים למשא ומתן עם גופי הצנזורה וחותכים סצינות מהסרט על מנת להוריד את הדירוג וכך להעלות את הפוטנציאל המסחרי שלו), וגם, לא לשכוח, אלים וקיצוני, ערכים שהרבה סרטים בימינו עושים כמיטב יכולתם לייחס לעצמם. כשקוונטין טרנטינו נשאל בפסטיבל סאנדאנס לאחר אחת ההקרנות הראשונות של "כלבי אשמורת" כיצד הוא מסביר את האלימות הקיצונית בסרט, הוא ענה בלי להסס: "אני לא יכול לדבר בשביל אף אחד אחר, אבל אני אישית מת על סרטים אלימים".