אחים רחמנים

כשמדברים על הומור יהודי בקולנוע הדוגמאות שקופצות לראש בדרך כלל הן וודי אלן ומל ברוקס, כשמדי פעם מישהו מזכיר גם את אדם סנדלר. מכיוון שהסרטים של האחים כהן לא נתפסים כקומדיות של ממש, והם עצמם לא נתפסים כקומיקאים, אלא יותר כיוצרי סרטי פשע שמפלרטטים באופן קבוע עם סאטירה, אז ההומור היהודי לא מקושר בתודעה באופן אינסטינקטיבי עם עבודתם. אבל מרגע שצולמה סצנת הפתיחה לסרט "יהודי טוב", כל זה השתנה, ולא נותרה יותר ברירה אלא להביט מחדש על כל הקריירה שלהם דרך נקודת מבט חדשה. ההומור היהודי בבירור נמצא בסצנה הזו, ואם הוא נמצא שם, סביר שהוא מסתתר גם בשאר הסרטים שלהם.

הסרט "יהודי טוב" נפתח בציטוט של רש"י- "Receive with simplicity everything that happens to you", וממשיך לסצנה בה בני זוג בשטעטל מוצאים את עצמם בסיטואציה על טבעית, ואכן - הם מגיבים בפשטות. האישה ממשיכה לרדות בבעלה הרכרוכי, והוא ממשיך לנסות ליישר את ההדורים.  הנוכחות של יהודים על המסך והמבטא היידישיסטי הם כמובן הסביבה המוכרת של בדיחות הסבתא של כולנו, אבל גם הדינמיקה בין בני הזוג, שמתאפיינת בחולשה הברורה של הגבר, היא מאפיין בולט של ההומור היהודי, ואותה, בניגוד לסביבה השטעטלית, ניתן למצוא בהרבה מסרטיהם של הצמד.

אם ניזכר לרגע ב"בייבי אריזונה", ניווכח כי גם דמותו של ניקולאס קייג' בסרט ההוא היתה חסרת עמוד שידרה וכי הולי האנטר היתה זו שלבשה את המכנסיים בביתם המשותף. גם במערכת היחסים של השוטרת אותה גילמה פרנסס מק'דורמנד, זוגתו לחיים של יואל כהן, בסרט "פארגו" עם בעלה השקט והמוזר, הייתה היא הדומיננטית (כמו גם המפרנסת). בסרט "יהודי טוב" החולשה הזו הופכת להיות התמה המרכזית של הסרט, אבל היא לא הגיעה משום מקום.

החוקרים שמתעקשים כי הומור יהודי חייב להיות קשור ביהודים של ממש, ימצאו גם הם את מבוקשם בסרטים של הכהנים. איך אפשר לשכוח את דמותו של ברני בירנבאום, סוכן ההימורים ההומוסקסואל ב"צומת מילר", אותו גילם בוירטואוזיות ג'ון טרטורו? או את "ברטון פינק", (שוב טרטורו) המחזאי שמוכר את עקרונותיו והופך לתסריטאי ביצירת המופת של הכהנים משנת 1991?

ההומור העצמי של האחים, כלשעצמו אולי המאפיין הבולט ביותר של ההומור היהודי, גרם להם למעשה לשרטט פעם אחר פעם את דמות היהודי בצורה שהיתה גורמת לכל אנטישמי ללקק את השפתיים. גם ברני וגם ברטון הם התגלמות כל הדעות הקדומות לגבי יהודים. הם אינטלקטואלים, חלקלקים ועכבריים. ברני הוא הומוסקסואל בוגדני שיעשה הכל בשביל כסף. פינק הוא שילוב של סנוב אליטיסט וקומוניסט. וגם "יהודי טוב" מתייחס לגיבוריו באותה הצורה המפוקפקת.

האם הכהנים לקחו את ההומור העצמי שלהם צעד אחד יותר מדי? אם נביט לרגע על הדרך בה הכהנים מציגים בני מיעוטים אחרים, נראה כי השימוש בסטריאוטיפים מוגזמים אינו מכוון כלפי יהודים בלבד. הרי טרטורו עצמו הוא זה שמגלם בסרט "ביג ליבובסקי" את חזוס קווינטנה, לטיני מהגיהנום, שמאגד בתוכו כמה וכמה דעות קדומות לגבי לטינים, כשבאותה הסצנה ממש מוצג צידו המכוער של האמריקאי דרך דמותו של ג'ון גודמן. הכהנים מגזימים. זה חלק מההומור שלהם, והם נהנים גם לבדוק את גבולות הטולרנטיות של הצופים, ולבדוק איפה הפוליטיקלי קורקטיות מתחילה ואיפה היא נגמרת.

אבל יותר מבכל מקום אחר ההומור היהודי של האחים כהן נמצא באדישות שלהם כלפי הגורל האכזר, אדישות שהיא תוצאה של שנים על גבי שנים של רדיפות ופוגרומים, שגרמו לעם היהודי כולו להתייחס בהומור מריר גם לאסונות הכבדים ביותר. בסרט "יהודי טוב" כמובן זה בולט במיוחד, אבל גם בסרטיהם האחרים זה קיים. הגיבורים כמובן מאוד נלחצים, מקללים, צורחים ונכנסים להיסטריה, אבל בסופו של דבר היחס של האחים כהן למציאות הוא כאל סוג של בדיחה.

גנגסטר הכניס מכרסם משונה לאמבטיה שלי ומאיים כי הוא עומד לאכול לי את הביצים? לא נורא, אני אשתה כוס וייט ראשן  שתחליק את זה. השכן מהחדר ליד מסתובב עם ראש של גופה בתוך קופסא? לא נורא. אני אתמודד אם זה. אשתי בוגדת בי עם סיי אייבלמן בזמן שסופת טורנדו מתקרבת והרופא מתקשר עם חדשות רעות? או.קיי. עברנו את פרעה. נעבור גם את זה.

>>> מיכל ישראלי בוחנת את ההומור היהודי של שרה סילברמן

>>> עמית קלינג על וודי אלן, הארכיטיפ של ההומור היהודי