"לא צפינו את גל התגובות שיתלווה לזה"
רגע לפני ש"כלבת" יוצא לאקרנים, היוצרים שלו, אהרון קשלס ונבות פפושדו עדיין בשוק: "לא האמנו שנגיע לכזו הגשמה מלאה של הפנטזיות הפרועות שלנו" • ואיך קשלס הרגיש כשהפך ממבקר קולנוע לבמאי? "קיבלתי חבטה בראש, הבנתי שכמבקר לפעמים חטאתי ופשעתי"
"יש תחושה כרגע שמשהו אחר הולך לקרות" אומר אהרון קשלס, לשעבר מבקר הקולנוע המוערך של מגזין "רייטינג", והיום אחד משני הבמאים של "כלבת", סרט האימה הישראלי הראשון, שעולה השבוע בבתי הקולנוע. "יש כמיהה בקרב היוצרים לשבור את מה שהשתרש כבר שנים בתעשייה המקומית, שנשלטת על ידי דרמות וסרטי מלחמה. ואני חושב שזה בא מכולם. כולם רוצים להשתחרר קצת ולנסות דברים חדשים".
עבור קשלס ושותפו לכתיבה ולבימוי, נבות פפושדו, משמעות המילים "לנסות דברים חדשים" היא לייצר את הגרסה הישראלית לז'אנר הסלאשר, שידוע כז'אנר שמבקרי הקולנוע, שעליהם נמנה קשלס בעבר, הכי אוהבים לשנוא. לאחר שנים בהם הז'אנר כמעט ולא היה קיים בישראל (קצת בגלל "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", אם מישהו זוכר), החליטו קשלס ופפושדו לקרוא תיגר על הדעות הקדומות שקיימות בקרב התעשייה המקומית לגבי הז'אנר האהוב עליהם. "המחשבה לפיה אין קולנוע אימה בארץ כי הוא לא מביא קהל נובעת מתפישה לקויה" ממשיך קשלס, "מאותה גישה שאומרת שאם תכתוב סרט אימה אף שחקן ראוי ומוערך לא ירצה להשתתף בו, כי מה זה הז'אנר הזה בכלל. זה ממש לא נכון. ברגע שנותנים לשחקן בארץ תסריט של סרט אימה העיניים שלו נדלקות כאילו הציעו לו את תסריט חייו".
במשך השנתיים האחרונות עמלו קשלס ופפושדו על הפקת סרט העוסק בסדרת קטילות של בני נוער תמימים על ידי מטורף רצחני, כיאה לסרט שממשיך את המסורת של "יום שישי ה-13", "ליל המסכות" או "המנסרים מטקסס". לטובת המיזם הלא שגרתי הזה הצליחו הם הצליחו לגייס שורה של כוכבי A-ליסט מעולם הקולנוע הישראלי, ביניהם עפר שכטר, מנשה נוי, אניה בוקשטיין, הנרי דוד, ליאור אשכנזי ודני גבע. "כשגייסנו אותם לא ציפינו לכזו הענות מרשימה ומדהימה של כל השחקנים" אומר פפושדו. "הרי אין לנו ולא היה לנו אף פעם כסף להציע לשחקנים, כסף גדול כמו שהם היו מרוויחים בהפקה אחרת".
- איך היתה ההרגשה ללהק שחקנים בסדר גודל כזה כבר לסרט הראשון שלכם?
"זה היה מעבר ללהגשים חלום. אתה כותב תסריט אימה וחושב לעצמך שיהיה מגניב אם תצליח לעשות את זה בשלוש שנים בסופי שבוע ואיכשהו הסרט ייצא בסדר ומישהו יראה אותו", אומר קשלס, "ואז אתה קולט שקוראים את התסריט שלך כוכבים ענקיים ומגיבים בהתלהבות. היה איזה יום על הסט שקלטתי שאני מביים במקביל את ליאור אשכנזי, דני גבע ומנשה נוי, אני עושה סרט אימה, אני מתיז דם ביער בן שמן, וגם משלמים לי כדי לעשות את זה. אני חושב שגם בחלומות הכי ורודים, או אדומים, שלי ושל נבות לא האמנו שנגיע לכזו הגשמה מלאה של הפנטזיות הפרועות שלנו".
שיעור בהפחדות
קשלס ופפושדו נפגשו בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, שם למד פפושדו בקורס אותו העביר קשלס. "למדתי אצלו שיעור תיאורטי לחלוטין", צוחק פפושדו. די מהר החל קשלס להביע עניין בסרטים של פפושדו, ולקחת חלק פעיל יותר ויותר בהפקתם. "הסרט הראשון שביימתי בהדרכתו של אהרון הגיע לפסטיבל קאן", ממשיך פפושדו, "ובאחת הנסיעות לניו יורק עם סרטה גמר שלי, שאהרון הפיק, כתבנו והנחנו את היסודות לכלבת".
- דווקא לאוניברסיטה תמיד היה דימוי של מקום שמעודד דרמה ריאליסטית, ולא סרטי אימה.
"זה לא לגמרי השתנה. ממש לא", אומר פפושדו, "אנחנו עדיין רואים את זה ואנחנו נלחמים בתופעה הזאת. אבל מי שרוצה לעשות סרטי אימה יעשה סרטי אימה. מי שמלכתחילה נותן לממסד לדכא אותו ישאר לעשות סרטי דרמה. וחשוב גם לציין שבסופו של דבר, במהלך הצילומים, האוניברסיטה מאוד עזרה לנו".
- שאלה לאהרון, איך היה המעבר מכיסא המבקר לכיסא היוצר החשוף לביקורת?
"לעבור לצד השני ופתאום לראות איך החצי השני חי, עבורי זה היה שוק טוטאלי", מודה קישלס, "בדיעבד גם הצטערתי לפעמים על ביקורות שכתבתי. כשראיתי מה במאי עובר, מה תסריטאי עובר, מה מפיק עובר ומה השחקנים עוברים בשביל סרט, פתאום קיבלתי חבטה רצינית בראש, והבנתי שכמבקר לפעמים חטאתי ופשעתי".