הקלות הנסבלת לגמרי

באחד הרגעים היותר המשעשעים ב"באה בקלות" כמהה גיבורת הסרט, אוליב (אמה סטון), כי חייה יהיו דומים יותר לסרט של ג'ון יוז המנוח. את דבריה מלווה מונטאז' קצר של רגעים רומנטיים מתוך סרטיו של במאי סרטי הנעורים הנערץ - "מועדון ארוחת הבוקר", "בת 16 הייתי" ו"יפה בורוד", שמופיעים על המסך בזמן שאוליב תוהה מדוע החיים שלה אינם בנויים על אותה תמימות כובשת.

לפני שנתיים ניתן הופיעה התייחסות לסרטיו של יוז גם בסרט "הוא פשוט לא בקטע שלך", בו הזדהתה אחת הגיבורות עם דמות מתוך הסרט "משהו נפלא". גם "500 ימים של סאמר" וכן מן הסתם בלא מעט סרטים נוספים, ניתן למצוא ציטוטים ואזכורים לפועלו של יוז. אבל מתוך כל הסרטים הללו, הסיכוי הסביר הוא שדווקא "באה בקלות" הוא הסרט שיקבל יחס דומה בעוד עשרים שנה, מצד במאי סרטי נעורים עתידי, שיצביע עליו כאחד הסרטים שהוא גדל עליהם, שהגדיר את הרומנטיקה של הדור הנוכחי.

נערה רכלנית

כמו "קלולס", "סופרבאד", "נפוליאון דיינמייט", "המירוץ לצמרת של מקס פישר" או אפילו "אמריקן פאי", גם "באה בקלות" מצליח לקחת את ז'אנר סרטי התיכון המוכר לעייפה, להנמיך את רמת הקיטש, להגביר את רמת התחכום וההומור העוקצני, ולהפוך אותו ליצירה אישית, ביקורתית ומענגת. אבל הפעם מצויד הסרט גם בעוד נכס לא מבוטל - זו אמה סטון הכובשת, שמקבלת סופסוף תפקיד הראוי לכישורים שלה ושובה את הלב בכל רגע בו היא נמצאת על המסך. והיא נמצאת על המסך כל הזמן.

הסרט הוא למעשה גרסה קולנועית לספר "אות השני" של דניאל הות'ורן, ומספר את סיפורה של נערה חביבה שמשקרת ברגע של חולשה לגבי הניסיון המיני שלה, והופכת בעקבות הטעות לשיחת בית הספר. להפתעתה היא מגלה כי תשומת הלב ההמונית מחמיאה לה, והיא פותחת סוג של עסק קטן. היא תשקר לגבי חוויות מיניות שלה עם שלל טיפוסים ברמות שונות של גיקיות שפונים אליה, והם ייהנו מהערך התדמיתי שאובדן הבתולין הפיקטיבי מביא איתו. בהמשך מוצאת עצמה אוליב מותקפת על ידי קבוצת בני נוער נוצרים ששואפים לנדות אותה, ומבינה כי היא הסתבכה קצת יותר מדי עמוק ברשת השקרים אותה היא סידרה לעצמה.

אורחים זוטרים

מלבד סטון מופיעה כאן גלריה כיפית של תפקידי משנה חמודים עד קורעים. חפשו את סטנלי טוצ'י ("ג'ולי וג'וליה") ופטרישיה קלרקסון ("מה שעובד") בתפקיד המשפחה הכי מצחיקה ומגניבה שיכולה להיות לטינאייג'ר, תומאס היידן צ'רץ' ("דרכים צדדיות"), ליסה קודרו מ"חברים" (בתור המורה עם הקול הכי עבה בהיסטוריה וזוגתו יועצת התיכון העסוקה), ופן בדג'לי בתור האינטרס הרומנטי שממשיך את שטיק ה"בטוח בעצמו למרות שהוא רגיש וביישן" עליו הוא התאמן עם בלייק לייבלי בסדרה "אחת שיודעת".

עולם בני הנוער אותו הסרט מציג הוא למעשה רשת תקשורת מהירה בו שמועות מתפשטות במהירות הבזק ומשמשות את הטינאייג'רים עצמם כמטבע עובר לסוחר. הם משתמשים במידע על מנת לקנות לעצמם מעמד חברתי, לסחוט אחד את השני וכמובן, להכפיש. ההורים והמורים מוצגים אמנם כדמויות סימפטיות, אבל בסופו של דבר הם יודעים כי אין להם השפעה של ממש על דור ההמשך. הם אף לא מצפים מצאצאיהם הפוחזים לדווח להם על מעשיהם. התקשורת בין הדורות מתרחשת בשפת קוד המורכבת מבדיחות, הבעות פנים וסמול טוק, לעומת התקשורת בין בני הנוער עצמם שמתרחשת תוך שניות וחודרת לרבדים האישיים ביותר של החיים.

הניגוד בין המציאות המורכבת וחסרת התמימות, ה"זוהמה" בה הגיבורה מתפלשת, או לפחות מעמידה פנים שהיא מתפלשת, לבין הרומנטיקה הג'ון יוזית אליה היא עורגת, נוגע ללב. מסתבר שלמרות שזה מפתה, לא קל לשחק את הבחורה הזולה והנותנת, ואחרי כמה זמן גם האנשים מסביב (וגם הגיבורה) קצת מאבדים פרופורציות, ושוכחים שמדובר בהעמדת פנים. אבל את הכיוון הזה, האפל יותר, נשאר כאן מרומז בלבד ובסופו של דבר הוא נותן לצופה להנות מהקלילות של הסרט, מהסלנג העדכני, המוזיקה, מהוואן ליינרים המצחיקים, ומאמה סטון התמימה והזכה, שרק מעמידה פנים שהיא הביץ' מהגיהנום שהיא חולמת להיות.

>>> אמון סטון: תפסו אותה כל עוד היא חמה