סקיי ניוז

הדבר הראשון ששמים לב אליו כשצופים ב"סקייליין", סרטם החדש של האחים שטראוסה, זה שהוא מאוד דומה ל"היום השלישי" של רולנד אמריך. גם כאן מדובר בפלישה מהחלל החיצון, גם כאן הסרט מתרחש על פני שלושה ימים וגם כאן מופיעה מעל העיר צלחת מעופפת שחורה וענקית שקרן אנרגיה פורצת ממרכזה. למעשה הסרט שואל אלמנטים עיצוביים גם מכמה סרטי מד"ב ידועים אחרים, בעיקר מ"קלוברפילד", "מלחמת העולמות" (גרסת ספילברג) ו"המטריקס". אם כבר לשאול אז לשאול מהטובים ביותר. אבל למרות הליברליות של הסרט בכל הקשור לחוקי בלעדיות בתחום עיצוב חייזרים, כשלעצמו "סקייליין" הוא סרט מד"ב אפוקליפטי לא רע בכלל, שמחזיק את הצופה על קצה הכיסא במשך 99 דקות, ומכיל כמה רעיונות די חמודים, ולא מעט רגעים ויזואליים מרשימים למדי.

הסרט עוקב אחר זוג ניו יורקרים צעירים (אריק בלפור וסקוטי תומפסון) שמגיעים ללוס אנג'לס כדי לבקר חבר מצליח (דונלד פייסון). בעוד החבר מנסה לשכנע את בני הזוג להישאר ולהשתלב בתעשיית הסרטים הקליפורניאנית, במקום לחזור לקיום כאמנים חסרי כל בתפוח הגדול, החלליות מגיעות, והבלאגן מתחיל. מכיוון שהרעיון (המקורי) המרכזי בסרט הוא הזוהר הבוהק שהקרניים שיוצאות מהחלליות מפיצות, שגורם לאנשים שמביטים בו להימשך אל החללית בצורה בלתי נשלטת, קל להניח שמדובר בסוג של מטאפורה למשיכה הבלתי ניתנת לעצירה של הגיבורים לעולם הזוהר ההוליוודי.

הסרט כולו מתרחש בבניין דירות גבוהה ויוקרתי, כשהניצולים הבודדים מההתקפה החוצנית מתרוצצים בו מעלה ומטה בניסיון להבין מהו המקום הבטוח ביותר. החייזרים לובשים כמה צורות - חלליות גדולות, חלליות קטנות, וסוג של ייצור דמוי לטאת ענק, שמזכיר גם הוא סרט של רולנד אמריץ' - את הרימייק שלו ל"גודזילה" (1998), כמובן. ההתמקדות של השטראוסים בלוקיישן אחד היא החלטה בימויית/תסריטאית מצוינת, שהופכת את הסרט לדחוס ואינטנסיבי.

ממאחורי הקלעים

ובכלל, בניגוד ל "Alien Vs Predator: Requiem" החלש, סרטם הקודם של הצמד, ב"סקייליין" הם מוכיחים כי גם עם תקציב קטן יחסית ניתן לייצר סרט גרנדיוזי רוויי אפקטים שעובד טוב. "סקייליין" מכה בצופה בפנים, ומותיר אותו פעור פה לרוב אורכו. המינון המדויק של השימוש בארסנל הכלים הקולנועיים מרשים גם הוא. הילוך איטי והילוך מהיר, לדוגמא, עובדים הרבה יותר טוב כשמשתמשים בהם רק פעם אחת בסרט, מסתבר.

למרות שהם לא ביימו יותר מדי סרטים באורך מלא, השטראוסים נמצאים בסביבה כבר די הרבה זמן. הם עבדו כאנשי אפקטים בסרטים כמו "טיטניק", "תיקים באפלה" ו"אווטאר", ועבדו הרבה גם בטלוויזיה, ובבימוי וידאוקליפים. במהלך הצפיה ב"סקייליין" קיימת תחושה חזקה של פאן, וברור שהבמאים נהנו לייצר את הסרט המוגזם הזה. בלא מעט רגעים הם משלבים הומור, ומשחקים עם הציפיות של הצופה בצורה די משעשעת.

חציו הראשון של הסרט מוקדש לאימה מהלא נודע ומשתמש בעובדה שהצופים לא באמת יודעים נגד מה ניצבים הגיבורים. הרבה מסדרונות, הרבה דלתות נפתחות, הרבה אור שבוקע מאחורי תריסים סגורים. בחלקו השני של הסרט הכל יותר ברור, והשטראוסים עסוקים בלהראות יותר מאשר בלהסתיר. והם נהנים מכל שניה. הסרט הולך והופך קיצוני יותר מרגע לרגע, עד הסוף המופרך.

יהיו מן הסתם אנשים שיתייחסו לסרט הזה כאל מישמש ממוחזר של סרטי פלישה מהחלל, אבל כדאי בהחלט לתת לו צ'אנס. הוא לא יצירת מופת, אבל הוא סרט מאוד מבדר, אם אתם אוהבים דברים כאלה. זה סרט ילדותי שעשוי מכל הלב, שנעשה על ידי אנשים שחושבים שמפלצות ענקיות זה קול ולפוצץ דברים זה אחלה, ועל הדרך הוא גם מתאר את סוף העולם. זה קצת מוזר להגיד את זה, אבל קצת חבל שהוא לא היה בתלת מימד. הסיקוול, שנמצא כבר בשלבי כתיבה מתקדמים, מן הסתם יהיה.