זהירות, מצלמה

הסרט "Rec" הספרדי מגיע לארץ באיחור לא ברור של ארבע שנים, עם הכותרת המשונה וחסרת המשמעות "פחד, מצלמים". האם מישהו אי שם חשב שמדובר בסיקוול אימה ספרדי לסרט "שקט, מצלמים", שהיה תרגום קלוקל לשם "Living in Oblivion"? אין ספק שהפצת סרטים בארץ היא תחום אפל ומוזר שמאוכלס באנשים עם יצירתיות יתר, אבל מצד שני, אין להכחיש שכל הזדמנות לראות על מסך גדול את אחד מסרטי האימה הטובים ביותר שנעשו בעשור הקודם, מבורכת.

"פחד, מצלמים" הוא נצר למסורת האימה המוקומנטרית, שהדוגמא הבולטת ביותר שלה הוא, כמובן, "פרויקט המכשפה מבלייר". גם "פחד, מצלמים" מצולם במצלמת כתף רועדת, בשוטים ארוכים, ומנסה להתנהג כאילו הוא תיעוד של מקרה אמיתי, שהונצח באופן מקרי לחלוטין על מצלמת טלוויזיה שבמקרה היתה בזירה של אירועים מגעילים ומפחידים.

הסרט מתחיל בצילום של שדרנית טלוויזיה שמסבירה למצלמה כי היא והצלם שלה מבלים לילה בחברת צוות כבאים כחלק מכתבת שטח. במהלך הסרט השדרנית ממשיכה לדבר עם המצלמה מדי פעם, ולהסביר ל"צופים בבית" מה מתרחש. לא עובר זמן רב והכבאים, ועמם גם צוות הצילום, נקראים למשימת חילוץ ומוצאים את עצמם בתוך בניין רב קומות, שדייריו נדבקו בוירוס לא ידוע, שגורם להם להתנהג בצורה תוקפנית וחייתית, כלומר, להתנפל על האדם הקרוב ביותר ולנסות לאכול אותו.

מה חדש במדע

לפני שהשדרנית, צוות הצילום, ושאר דיירי הבניין מצליחים להבין מי נגד מי, הם מגלים שהם כלואים בתוך הבניין בעקבות סגר שהוטל עליו על ידי כוחות הביטחון, שנועד למנוע את התפשטות המחלה. השדרנית, שמבינה כי יש בידיה סקופ לא קטן, מתגברת על הלחץ המובן של הסיטואציה, וממשיכה לתעד במרץ את המתרחש, גם כשהיא מוצאת את עצמה בתוך סיוט אלים ומתמשך.

הסרט משלב בתוכו אלמנטים של סרטי זומבים, סרטי אסון וסרטי אימה ביולוגית (וירוסים וכאלה), וכשמתגלה האופי האמיתי של המחלה שפקדה את דיירי הבניין מסתבר כי התסריט מקורי למדי. גם המשחק טוב, ולמרות שרוב הזמן מדובר בשוטטות במסדרונות אפלוליים תוך סכנה מתמדת של התקפת קורבנות דמויי זומבים של המחלה גרידה, בין לבין יש ראיונות של הכתבת עם החולים, קצת דרמה מתוחה בין הדיירים, ולא מעט רגעים שמזעזעים את הצופה דרך הדיאלוגים והסיטואציות, ולא רק דרך איברים כרותים ודם שפוך.

איחור אופנתי

תמיד מפתיע שסרטים מוקומנטרים הפכו לז'אנר של ממש, מכיוון שעל פניו נדמה כי זהו גימיק שאמור לעבוד פעם אחת בלבד. הרי זה לא באמת הגיוני שאנשים נורמלים ימשיכו לאחוז במצלמה ולצלם כשהם מותקפים על ידי מפלצות, זומבים, מכשפות, או פעילות על טבעית מסוגים אחרים. אבל הבמאים שמצליחים להתגבר על מחסום חוסר האמינות על ידי תסריט הגיוני יוצאים נשכרים. הם רותמים לטובת סרטם תחושת מציאות שאין שניה לה, ומגבירים בצורה זו את המתח ואת האימה. אורן פאלי עשה את זה ב"פעילות על טבעית" לפני שנה, וחאומה באלאגוארו ופאקו פלאזה עשו את זה שנתיים לפניו ב "פחד, מצלמים".

באלאגוארו ופלאזה הספיקו כבר לביים סרט המשך ל"פחד מצלמים", שהיה גם הוא מצויין, ושני סיקוולים נוספים נמצאים בשלבי הפקה מתקדמים. גם רימייק אמריקני בשם "Quarantine" הופק לפני שנתיים, שהיה העתק זהה כמעט לחלוטין למקור הספרדי.  מי יודע, אולי אם נחכה עוד ארבע שנים נזכה לראות גם אותם על מסכי ארצנו.