מה הסרטים שהכי השפיעו על דובר קוסאשווילי?

כשיצא הסרט "חתונה מאוחרת" ב-2001, הצדיעו לו המבקרים כיצירה מקורית ויוצאת דופן, שהופכת את הקולנוע הישראלי למשהו שסופסוף ניתן להתגאות בו. מאז זרמו הרבה סרטים ישראלים מעולים מתחת לגשר, אבל קוסאשווילי עדיין זכור כסנונית ראשונה שבישרה את הגל הנוכחי של קולנוע ישראלי איכותי. אבל מאיפה ספג קוסאשווילי עצמו את השפעותיו? בשיחה אתו השבוע, לקראת צאת סרטו החדש "התגנבות יחידים", הוא הסכים לחשוף עשרה מהסרטים האהובים עליו, ולגלות שהתשובה לשאלה הזו במילה אחת היא - איטליה.

מדיטראנו (איטליה, 1992) - גבריאל סאלווטורה

 

ב"מדיטראנו" מופיעה דמות הזונה האהובה עלי בתולדות הקולנוע. זונה מדהימה. הכל בסדר בסרט הזה עד שהזונה הזאת מגיעה ומפרקת שם את כולם.

 

 

"שטן קטן שלי" (איטליה 1988) - רוברטו בניני

 

יש סצנה ב"שטן קטן שלי" בה רוברטו בניני מנסה לתאר לחבר שלו מה יש לבחורה שם למטה שכל כך מדליק אותו. הוא לא מבין למה שמו דבר כל כך יפה במקום שאף אחד לא יכול לראות. וזה הכוס שלה בסך הכל. בניני הוא האיש מכירות הכי טוב שפגשתי אי פעם לכוס.

 

"הדוור" (איטליה 1994) - מייקל רדפורד

 

סרט איטלקי עם במאי בריטי. מעולם לא ראיתי בקולנוע טיפול יפה כל כך בשירה. לא ראיתי דבר כזה. זה כל כך מרגש ומצמרר כשהוא מקריא לו את השיר על הים. מעולם לא ראיתי סרט כל כך פיוטי.

 

 

"הפסנתר" (ניו זילנד 1993) - ג'יין קמפיון

 

רומנטיקה בדרך כלל מתבטאת במשולשים רומנטיים, ובסרט הזה יש את אחד המשולשים הכי יצריים שאני מכיר. הדרך בה הפרא הזה כובש את הגיבורה לאט לאט, הקינאה של הבעל שפתאום מתפרצת למרות שנראה כאילו לא אכפת לו ממנה בכלל. זה מדהים.

 

"המעגל האדום" (צרפת 1970) - ז'אן פייר מלוויל

 

אני מכור לאלן דלון. אני מכור להליכות שלו. אני יכול לראות אותו הולך שעות. יש לו את ההליכה הכי אצילית שאני מכיר בקולנוע. הוא הולך כמו נסיך אמיתי. הוא אחד הנסיכים הכי גדולים שהיו בקולנוע.

 

 

"הדיקטטור הגדול" (ארה"ב 1940) - צ'רלי צ'פלין

 

"הדיקטטור הגדול" זה צ'רלי צ'פלין במיטבו. הנאום שלו כשהוא מחקה את היטלר עם הג'יבריש זה אחד הרגעים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. שם אתה רואה את הפשטות שלו ואת הגאונות שלו. הגאונות שלו היא בפשטות שלו.

 

"ראסטי ג'יימס" (ארה"ב 1983) - פרנסיס פורד קופולה

 

זה אחד הסרטים הכי גדולים שצולמו. זה הסרט הכי טוב של פרנסיס פורד קופולה לפי דעתי, למרות שכולם יגידו "הסנדק". ב"ראסטי ג'יימס" קופולה הוא קולנוען במיטבו.

 

 

"אהבנו כל כך" (איטליה 1974) - אטורה סקולה

 

זה הסרט הכי חברתי שאני מכיר. הקפיטליסט מוצג שם בצורה חזירית כל כך שזה לא יאמן. וגם סטפניה סנדרלי מדהימה.

 

"מסע עסקים של אבא" (יוגוסלביה 1985) - אמיר קוסטוריצה

 

זה הסרט הכי טוב של קוסטוריצה. זה הסרט שעשה אותו. הוא זכה בקאן עם הסרט הזה. משם הוא פרץ.  בסרט הזה הוא במיטבו, לפני שהוא מתחיל לעבור לאסטטיקה ולהחרפן לגמרי. פה עוד יש רגש, פה הוא עוד מתבשל בכל המיצים שלו.

 

 

"גרין מייל" (ארה"ב 1999) פרנק דרבונט

 

אחת האגדות הקולנועיות הכי יפות שראיתי. כשאני רואה את "גרין מייל" אני נהייה ילד קטן. כשהוא מחזיק את העכבר אני כולי צמרמורת.

 

 

היו קרובים אבל לא נכנסו לרשימה: "הצבע ארגמן", "הטורף", "זמנים מודרניים", "הסמוראי", "ליאון", "יופיו של החטא", "סינמה פרדיסו",  "כלבי אשמורת", "נהג מונית", "סרט מתוק".