הסדרן: מה תראו השבוע בקולנוע?

>>> "חיים כמו שמכירים"

מי בפנים: קתרין הייגל מנסה לחזור לעצמה אחרי "קילרים" המביך, ג'וש דומאל מנסה להוכיח שהוא ראוי ליותר מתפקיד משנה ב"רובוטריקים", וגרג ברלנטי, לשעבר תסריטאי "דוסון קריק", מביים.

מה הולך שם? מסתבר שהנוסחה של "שלושה גברים ותינוקת" יכולה לעבוד גם עם גבר ואישה, או שלפחות זה מה שסוברים מפיקי הסרט. הייגל ודומאל שרדו בליינד דייט מביך לפני שהחליטו שדרכיהם יפרדו, אבל הזוג ששידך ביניהם, ומת בתאונה, מחליט להותיר אותם עם משמורת משותפת על התינוק. כצפוי,   הסיוט הכי גדול של שניהם הופך, סורפרייז סורפרייז, לסיפור אהבה.

לפניך בתור: כעיקרון סרטי תינוקות מיועדים לאנשים שסביר שיש להם תינוקות, או לאנשים שחושבים שתינוקות הם מאוד חמודים, כמו ילדות קטנות.

מה חשבו הדודים מאמריקה? קלודיה פויג, מ-USA Today, טוענת כי "לקתרין היגל וג'וש דומאל יש כימיה כובשת למדי, אבל השילוב המוזר של סיטקום סטנדרטי עם הרעיון העלילתי הטרגי מכשיל את הסרט". ג'ו מורגנסטרן מ"הוול סטריט ג'ורנל" תוהה "מה שני כשרונות כאלה עושים בקומדיה זבלית כל כך?". לעומת זאת, מיק ל'סאל מ"סאן פרנסיסקו כרוניקל" דווקא תומך בסרט ומסביר ש"כל רגע בו, גם אלו שמוגשים בצורה אגבית ונטולת סדר, הוא עוד שלב בהתקדמות של גבר צעיר מאבוד, לאבוד קצת פחות".

וזאת לתעודה: 5.5 ב-IMDB; רוטן טומטוז - 29 אחוזי טריות; מטה קריטיק - 39 מתוך מאה

>>> "התגנבות יחידים"

מי בפנים: דובר קוסאשווילי, האיש מאחורי "חתונה מאוחרת", חוזר כדי להראות לכולנו איך עושה במאי אמיתי, ולנסות בדרך להתאושש מהתגובות הצוננות לסרטו האחרון, "מתנה משמיים". לעזרתו נחלץ צוות שחקנים צעירים המורכב מגיא אדלר, עוז זהבי, אסף בן שמעון, בני אלדר, מיכאל אלוני וליעד דניר. יהושע קנז, כמובן, כתב את הספר עליו הסרט מבוסס, אחת הקלאסיקות הישראליות הגדולות.

מה הולך שם? פלוגת טירונים המורכבת מעולים חדשים ומבעלי מומים פיזיים או נפשיים מנסה לשרוד את האימונים.

לפניך בתור: מבקרי קולנוע, סטודנטים לקולנוע, מעריצי הספר, ושאר תושבי המדינה שזוכרים שקוסאשווילי הקפיד לשלב סצנות מין פרובוקטיביות בשני סרטיו הקודמים, ורוצים עוד.

>>> "גינסבורג"

מי בפנים: אריק אלמוזנינו מגלם את הזמר הצרפתי המיתולוגי סרז' גינסבורג, לוסי גורדון מגלמת את ג'יין בירקין, אנה מוגלליס את ג'ולייט גרקו, שרה פורסטייר את פרנס גאל ולטיסיה קאסטה את בריז'יט ברדו. הבמאי קלוד שברול המנוח  מופיע לתפקיד קטן, וג'ואן ספאר, שכתב את הרומן הגרפי עליו מבוסס הסרט, מביים.

מה הולך שם? סיפור חייו של אחד הזמרים הכי קולים בהיסטוריה, כולל הרומנים שלו עם כמה מהנשים היפות באותה תקופה, ונגיעות של אנימציה מסוגננת ומקורית.

לפניך בתור: היפסטרים פרנקופילים. מושלם לדייט עם סטודנטית לאמנות או לעיצוב.

מה חשבו הדודים מאמריקה? ג'ורדן מינצר מ"וראייטי" משבח את הסרט ואומר כי מדובר ב"תיאור נאמן של חייו של הזמר, הכולל חגיגה של שנסונים מוכרים כמו גם מצעד אינסופי של מוזות יפהפיות ועוצרות נשימה". ג'ינט ונסנדאו מ "סייט נ' סאונד" מחזק את דבריו ואומר כי"ספאר מחדיר מימד נועז ופואטי לביוגרפיה הקולנועית המוזיקלית של גינסבורג".

וזאת לתעודה: 6.8 ב-IMDB; רוטן טומטוז - 92 אחוזי טריות.

>>> סטון

מי בפנים: שמות כמו אדוארד נורטון ("מועדון קרב") ורוברט דה נירו ("נהג מונית", כאילו?) אמורים להספיק  כדי למכור סרט, אבל רק כדי להיות בצד הבטוח הוסיפו לנו לרשימת הצוות גם את מילה ג'ובוביץ'. מדובר ברגע נדיר בו ג'ובוביץ' מופיעה בשני סרטים על המסכים בו זמנית, אבל ב "סטון", בניגוד ל"האויב שבפנים: העולם שאחרי", היא דו מימדית בלבד. חבל. ג'ון קוראן מביים, חודשים ספורים לאחר ש"הרוצח שבתוכי", סרט הניאו נואר אותו כתב, הפתיע בתכנים אלימים ואפלים.

מה הולך שם? אדואר נורטון משחק את סטון, עבריין שמחליט שהדרך הטובה ביותר לשכנע את קצין המבחן שלו כי הוא חזר למוטב היא על ידי משחקי פיתוי מסוכנים, המערבים את אשתו של סטון, המגולמת על ידי ג'ובוביץ'.

לפניך בתור: גברים. לא ילדים. וגם לא צעירים כל כך. אם זה הקטע שלכם, לכו על זה.

מה חשבו הדודים מאמריקה? רוג'ר אברט כותב  ש"רוברט דה נירו ואדוארד נורטון משחקים נגד הטייפקאסט ובמלוא הכישרון שלהם בדו קרב פסיכולוגי". אן הורנדיי מה"וושינגטון פוסט", לעומת זאת, מתלוננת כי "בסופו של דבר 'סטון' שוקע תחת המשקל הפילוסופי המנופח של עצמו בסאבטקסט ספיריטואלי צפוי להכאיב, שהורס את מה שיכול היה להיות מותחן פסיכולוגי אפקטיבי".

וזאת לתעודה: 6.8 ב-IMDB; רוטן טומטוז - 47 אחוזי טריות; מטה קריטיק - 58 מתוך מאה

>>> "פחד מצלמים"

מי בפנים: הבמאים פאקו פלאזה וחאומה באלאגוארו הפתיעו לפני שלוש שנים עם סרט האימה הספרדי המקורי הזה, שמגיע אלינו באיחור מאוד לא אופנתי, ומצליח אפילו להחמיץ את הלווין בשבוע. אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. בשנים שמאז הם כבר הספיקו לצלם גם את הסיקוול המעולה,  ורימייק אמריקני בשם "Quarantine" יצא גם הוא לפני שנתיים.

מה הולך שם: במוקומנטרי המצמרר הזה מוצא עצמו צוות צילום לכוד בבניין עם קומץ דיירים שנדבקים בזה אחר זה בוירוס קטלני עם תופעות לוואי קיצוניות.

לפניך בתור: ערפדים, אנשי זאב וזומבים, ופמליית הטינייג'רים הסטנדרטית שלהם.

מה חשבו  הדודים מאמריקה? רוב גונסלבס מ"eFilm Critic" כתב כי "ברגעיו החזקים הסרט הוא מבחן אומץ, עם שימוש סוריאליסטי ומפחיד במצלמה קופצנית ושימוש מצמרר בפונקציית ראיית הלילה". בעוד מאט גלספי מ"Film 4" תומך ואומר כי מדובר ב"אימון יוצא דופן לבלוטת האדרנלין שמגיע לשיא בסצנת סיום שלבטח תגרום לטראומה גם לצופה החסין ביותר".

וזאת לתעודה: - 7.7 ב-IMDB; רוטן טומטוז - 96 אחוזי טריות