הגברים של שדרות מנהטן

אחד החוקים הראשונים שמלמדים בבתי ספר לתסריטאות הוא לאפיין כל דמות בצורה שונה, מהסיבה הפשוטה שאחרת כל הדמויות ידברו בדיוק כמו התסריטאי. וודי אלן אף פעם לא למד תסריטאות. הדמויות הראשיות בסרטיו מדברות ומתנהגות בדיוק כמוהו. התוצאה, במידה ואלן לא משחק אותן בעצמו, היא גלריה שלמה של שחקנים שלמעשה משחקים את יוצר הסרט.

 

ג'וש ברולין, שמשחק ב"כשתפגשי זר גבוה ומיסתורי", הוא התוספת האחרונה לפנתיאון. הרשימה הבאה מורכבת מתואמי אלן הבולטים ביותר. מי מהם עשה את העבודה הכי טובה? והאם מישהו מהם עלה, רחמנא ליצלן, על המקור?

 

מייקל קיין ב"חנה ואחיותיה"

על מנת לאפשר לוודי עצמו להתמכר להיפוכונדריה החולנית שלו בעלילת משנה משעשעת, הוא ליהק את מיקל קיין לתפקיד הגבר שלא שולט ביצריו ומתחיל עם גיסתו, ללא ספק דמות אלנית קלאסית. קיין מתלבט, מתייסר ונואף, סוג של אלן עם מבטא בריטי, כשהג'נטלמניות והעידון שלו מייצרים קונטרסט קצת חריף יותר לפעולותיו המפוקפקות, מזה שהיה מתקבל לו אלן עצמו היה מגלם את התפקיד.

דמיון פיזי: בצבע השיער בעיקר, אם כי לא בצפיפותו.

רמת ניורוטיות: 6/10. קיין אמנם מזיע לא מעט ומגמגם מדי פעם, אבל נותר יחסית בשליטה - במיוחד אם משווים אותו לאלן עצמו, שמאבד את זה לחלוטין בסרט זה.

 

 

ג'ון קיוזק ב"קליעים מעל ברודוויי"

קיוזק מגלם מחזאי צעיר בשנות העשרים שמגלה שלשומר הראש של הכוכבת הראשית בהצגה שלו יש יותר כישרון כתיבה מאשר לו עצמו. קיוזק מדבר מהר, בוגד בבת זוגו, ומתייחס למחזהו ברצינות מגוכחת - אלמנטים אלניים למדי, מה גם שהעיסוק שלו במחזאות הוא ללא ספק סוג של תמונת מראה לעבודתו של אלן עצמו, שמאפיין את משלח ידו כעיסוק פתטי למדי בסרט הזה.

 

דמיון פיזי: לא קיים, מלבד העובדה ששניהם הומו ספיינס בהירי עור. המשקפיים עוזרים.

רמת ניורוטיות: 8/10. זיעה, פטפטת, היפראקטיביות ונטייה להיסטריה. ניורוזה מהלכת.

 

 

 

אדוארד נורטון ב"כולם אומרים אני אוהב אותך"

אד נורטון הוא שילוב נדיר של גבריות עם רגישות ועדינות, אבל הצד הגיקי יותר שלו מעולם לא היה בולט יותר מאשר מתי שהוא גילם את וודי אלן בסרטו המזמר של המאסטרו. נורטון, בז'אקט טוויד ותספורת איומה, הצליח אשכרה לגרום לקהל לתהות מה בדיוק דרו בארימור מוצאת בו.

 

דמיון פיזי: גובה - לא. מבנה גוף - לא ממש. צבע שיער -ממש לא. לא.

רמת ניורוטיות:7/10. בלתי מבוטלת, אם כי לא מתקרבת לזו של דמותו חסרת השם ב"מועדון קרב".

 

קנת' ברנה ב"סלבריטי"

הבריטי השני ברשימה יוצר תחושה שלוודי יש דימוי עצמי אנגלוסקסי משהו. בראנה מגלם עיתונאי סלבס שמתנסה בכל כוחו לנצל את הכרותו עם כוכבים על מנת למנף את התסריט שהוא כתב. בראנה עושה את אחד מחיקויי אלן הטובים ביותר שנראו, אבל לא מצליח לשמור על קמצוץ מאופיו שלו עצמו, ולייצר ערך מוסף.ֿ

 

דמיון פיזי: לרגעים נראה ששפת הגוף שלהם זהה לחלוטין, אבל המחסור בנמשים מסגיר אותו.

רמת ניורוטיות: 9/10. זהה לזו של אלן, כמו כל דבר אחר שהוא עושה בסרט.

 

 

ג'ייסון ביגס ב"כל דבר אחר"

בסרט הספציפי הזה המאמץ של וודי אלן להפוך את הגיבור לכפיל שלו קורה על המסך עצמו, כחלק מעלילת הסרט. ביגס, קומיקאי כושל, פוגש בסרט אמן מזקן, המגולם על ידי אלן, שהופך להיות מורהו הרוחני. אולי זו הסיבה שביגס הצליח לשמור הרבה מאופיו הוא בסרט, ולא הפך לאלן של ממש. זה היה יכול להיות מבלבל לו ביגס היה מחקה את אלן כמו שברנה עשה, בזמן שאלן עומד לצידו.

 

דמיון פיזי: למרות שהדמיון עצמו קלוש אין להכחיש שהם משדרים אנרגיות לוזריות דומות למדי.

רמת ניורוטיות: 8/10. גבוהה יותר ממה שנדמה ברגע הראשון. והנוכחות של אלן בחייו של הגיבור ללא ספק מגבירה אותה בסדרה של עצות פרנואידיות על סף ההזויות.

 

וויל פארל ב"מלינדה ומלינדה"

כעיקרון הליהוק של וויל פארל לתפקיד תואם וודי אלן הוא קונספט מופרך למדי, ופארל מחמיר את המצב בנסיון לייצר חיקוי אלן של ממש, ממרומי גובהו הרם. התוצאה, כפי שניתן להבין, היא בעייתית משהו.

 

דמיון פיזי: מלבד העובדה שהמילה רופס מתלבשת על שניהם די טוב הדמיון לא קיים.

רמת ניורוטיות: 7.5/10. גבוהה למדי, אבל הניורוטיות של פארל קצת פחות אמינה.

 

לארי דיוויד ב"מה שעובד"

לארי דיוויד נראה ומתנהג כמו פרי אהבהתם האסורה של וודי אלן וג'רי סיינפלד. הטמפרמנט של דייויד דומה כל כך לזה של אלן עד כי הוא לא ממש צריך לשחק, אלא פשוט להיות הוא עצמו. ללא ספק תואם אלן שתואם את אלן לחלוטין.

 

דמיון פיזי: אולי הנקודה החשובה ביותר לזכותו היא הגיל, אבל גם הקרחת, הגמלוניות, והרזון, הופכים אותו לדומה למדי למקור.

רמת ניורוטיות: 10.5/10. קשה להאמין אבל בתחום הזה דיוויד עולה על המקור.

 

ג'וש ברולין ב"כשתפגשי זר גבוה ומסתורי"

למרות שהוא נראה אחרת, מתנהג אחרת, ולא דומה לאלן בשום צורה, העובדה שהוא סופר מתוסכל, שהוא מלא מעצמו, ושהוא עושה כמיטב יכולתו על מנת לבגוד באשתו, מבטיחה את מקומו ברשימה.

 

דמיון פיזי: כן. אבל הפוך.

רמת ניורוטיות: 4/10. נמוכה למדי. ברולין הוא אמנם פקעת עצבים אבל הקוליות המובנית שלו לא מאפשרת לו לחצות את הקווים למחוזות הניורוזה הרצינית.

 

 

>>> לביקורת על "כשתפגשי זר גבוה ומסתורי"