בזמן שישנת

כשהתמקם "גנב עירוני", סרטו החדש של בן אפלק, בראש טבלת שוברי הקופות לפני כשבועיים, הוא זכה באופן מיד בתואר "סליפר היט" (Sleeper Hit). בניגוד לתחזיות, שהצביעו על "שיחת העיר" בתור הלהיט התורן של הסופ"ש המדובר, גרף סרט שוד הבנק של אפלק 23 מיליון דולר, הרבה יותר מהצפוי, ועקף את הקומדיה הרומנטית בכיכובה של אמה סטון בסיבוב. אבל האם העובדה שהסרט גרף כמה מיליונים יותר ממה שהוא היה אמור באמת הופכת אותו לסליפר? האם סרט שמוגדר כסליפר לא אמור, איך לומר את זה... לישון מתישהו? ובכלל, מה בדיוק המשמעות של המושג הזה, ולמה מייחסים לו בהוליווד כל כך הרבה חשיבות?

באופן מסורתי סליפר הוא סרט שנכשל ערב עלייתו לאקרנים, אבל קוצר רווחים בהמשך דרכו לאחר שהשמועה לגבי איכותו עוברת מפה לאוזן והופכת אותו ללהיט באיחור. למרות שהסרט לא מצליח באופן מידי, מבט על הנתונים הפיננסיים שלו בדיעבד מוכיח כי הפוטנציאל להיות להיט היה בו כל הזמן. לכן מתייחסים אליו כאל סליפר - סרט שישן, כלומר לא מתפקד בקופות, וברגע מסויים פורץ באופן מפתיע, כאילו היה סוכן חשאי שנותר בזהותו הבדויה עד שמגיעה הפקודה לפעול, או חידק טורף עם תקופת דגירה ארוכה.

לישון עם הדגים

הדוגמה הקיצונית ביותר לסליפר היט הוא הסרט "דג ושמו וונדה" מ-1988, שהגיע למקום הראשון בטבלה בשבוע העשירי לעלייתו לאקרנים, אבל הוא לא לבד. לסרטים "משתגעים על מרי" ו"אלדין" לדוגמה לקח שמונה שבועות להגיע למקום הראשון, ל"הנהג של מיס דייזי" שבעה ול "ארבע חתונות ולווייה" שישה. כל הסרטים הללו זכורים כלהיטים גדולים, אף על פי שכשהם יצאו הם נחשבו לפלופים. בתקופה האחרונה ניתן להיזכר גם ב"הזדמנות שניה" עם סנדרה בולוק, שהגיע למקום הראשון שלושה שבועות לאחר עלייתו לאקרנים.

גם סרטים שלא מגיעים למקום הראשון בשום שלב במהלך ההקרנות המסחריות שלהם יכולים להחשב לסליפרים. "מועדון קרב" הוא הדוגמא הקלאסית לסרט שהפך לפולחן ב-DVD לאחר שלא הצליח בקופות, כמו גם "אוסטין פאוורס", "חומות של תקווה" ו"דוני דארקו". "החתונה היוונית שלי" הוא דוגמא לסרט שלא היה במקום הראשון בשום שלב אבל נשאר בטבלה זמן רב והפך לסרט רווחי מאוד לאורך זמן כמו גם "שרלוק הולמס", שהיה מצליח אבל יצא ראש בראש עם "אווטאר" והסתפק במקום השני, וגם "רוקד עם זאבים", "נפלאות התבונה" ו"שיקגו", שהיו להיטי ענק, אבל מעולם לא היו במקום הראשון בטבלה. דוגמה קיצונית במיוחד לסרט שהתייחסו אליו כאל סליפר הוא הסרט "מטען הכאב". "מטען הכאב" לא היה סרט רווחי במיוחד בשום שלב, אבל זכה במעמד של סליפר כשהפך להיות הזוכה הגדול בטקס האוסקרים של השנה שעברה.

סליפרים, הם בכל מקום

אבל מה לכל זה ול "גנב עירוני", שניצב לו במקום הראשון מהרגע בו הוקרן? ובכן, בשנים האחרונות האופנתיות של המונח סליפר גרמה להתגמשות קלה בקריטריונים. מדע חיזוי הרווחיות של סרטים, ששוכלל לדרגת אמנות על ידי עיתונאים ובלוגרים, הפך להיות מדוייק כל כך, עד כי בכל פעם בה הם מחטיאים את המטרה ומצביעים על הסרט הלא נכון כעל מועמד וודאי להשתלטות על ראש הטבלה, הם מכריזים על הסרט שגנב את ההצגה כעל סליפר, למרות שתקופת ה"שינה" לא קיימת בשום שלב במקרה הזה.

קיצוני במיוחד היה המקרה של הסרט "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" בשנה שעברה. השערות לגבי האפשרות של הפיכתו של הסרט לסליפר התחילו להיזרק לחלל האויר שבועות לפני שהסרט עלה למסכים. למעשה מה שעבר מפה לאוזן במקרה של הסרט הזה זו לא השמועה לגבי איכותו, כי אם השמועה לגבי סליפריותו, כך שכשהוא שוחרר בסופו של דבר לא היה כמעט כל סיכוי שהוא לא יהפוך ללהיט "מפתיע".

למעשה הטרנדיות של מושג הסליפר הפכה להיות כה גדולה, עד כי זיהוי סליפרים עתידיים הפך להיות פרקטיקה מקובלת בעיתונות הבידור, למרות האוקסימורוניות הטמונה בזיהוי כזה. כיום, כל סרט מצליח שהוא לא סיקוול, פריקוול, רימייק או ריבוט של פרנצ'ייז מוכר, או לחילופין קרוס אובר של מותג ממדיום אחר, כמו קומיקס, ספרות או משחקי מחשב, נחשב לסליפר. אבל מה שבאמת גורם להוליווד להחסיר שעות שינה זה כשסרט נטול כוכבים לחלוטין, או לחילופין סרט דל תקציב מאוד, הופך ללהיט.

רווחיות על טבעית

כעיקרון הסממן הבטוח ביותר בהוליווד לניבוי הרווחיות של סרטים הוא הכוכבים שמשתתפים בהפקה. כמות הכסף שמושקעת בסרט נקבעת על פי ההסכמה או חוסר ההסכמה של שחקנים מוכרים להתגייס. בחלק גדול מהמקרים הרגע בו שחקן קורא תסריט שמוצא חן בעיניו ומסכים להשתתף, הוא הרגע בו ההפקה למעשה יוצאת לדרך, מכיוון שהשתתפות השחקן מבטיחה כי הסרט ימומן. זוהי הסיבה בעטייה שחקנים רשומים פעמים רבות גם בתפקיד מפיקים בהפקות הוליוודיות. כשסרט נטול כוכבים, שנעשה בתקציב זעום, כמו "פעילות על טבעית" לדוגמא, גובר על הפקות מתוקצבות שמאוכלסות על ידי כוכבים, הוליווד מרגישה שבאמת קורה כאן משהו על טבעי.

אם לוקחים בחשבון את העובדה שהקריירות של מקצועני הוליווד קמה ונופלת על ההצלחה של הסרטים אותם הם מפיקים, לא מפתיע שהקונספט של סליפר, סרט שמצליח בניגוד לציפיות, מהווה גורם מאיים ומפתה כאחד. סליפר יכול להיות קרש קפיצה לקריירה של המעורבים בו מחד גיסא, ואקורד סיום צורם לקריירה של אלו שנכשלו בזיהויו מאידך גיסא. כיום הוליווד מתחילה להבין שהיא יכולה להרוויח יותר, באופן יחסי לפחות, מסרט דל תקציב עם קונספט מנצח, כמו "פרוייקט המכשפה מבלייר",  מאשר מסרט מתוקצב למשעי עם בראד פיט וטום קרוז, והיא מחפשת, בהיסטריה קלה, את הסרט הבא שיהפוך ללהיט על סמך הקונספט שלו בלבד.

אפקט אפלק

אם נחזור רגע לבן אפלק ול "גנב עירוני" שלו, וננסה לבדוק אם המונח סליפר מתאים לסרט או לא, אז נראה שלמרות שהוא בראש הטבלה מהרגע הראשון, הוא בהחלט לא החומר שממנו עשויים בלוקבאסטרים. הכוכב הכי גדול שמשתתף בו הוא אפלק עצמו, שכבר מזמן לא גוזר קופונים שמנים בקופות, ולמרות הנוכחות של כוכבניות כמו בלייק לייבלי ורבקה הול, כמו גם של ג'רמי רנר, איש "מטען הכאב", אף אחד מהם אינו מסוג הכוכבים שהופכים סרט ללהיט בטוח. למעשה הדרך היחידה לנבא כי הסרט יהפוך ללהיט היתה מבט על סרטים קודמים שאפלק היה מעורב יצירתית בהפקתם. סרטו הקודם כבמאי, "נראתה לאחרונה", אמנם היה רחוק מלהיות להיט, אבל זכה לתגובות חיוביות מאוד כשיצא ב-DVD, וכולנו מכירים את סיפורו של "סיפורו של וויל הנטינג", אותו כתב אפלק עם מאט דיימון, שהפך לזוכה אוסקר, ולאחד הסליפרים האגדיים, שהכפיל את תקציב ההפקה שלו עשרים ושתיים פעמים ברווחים.

אין ספק שבפעם הבאה שינסה מישהו לנבא את הצלחתו של סרט חדש של אפלק, הנטייה שלו לייצר סליפרים לבטח תילקח בחשבון. זה לא יהיה מפתיע אם, כמו ב"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", הפוטנציאל שלו להפוך ללהיט מפתיע יופיע כחלק ממערך השיווק של הסרט, מן הסתם על הפוסטר של הסרט עצמו.