כלכליסט

בסרט "וול סטריט: הכסף מדבר" חוזר מייקל דאגלס לגלם את דמותו של גורדון גקו, הקפיטליסט האולטימטיבי, אותו הוא גילם בסרט המקורי של אוליבר סטון, ואחת הדמויות המזוהות עמו ביותר. כיום, כשדאגלס בן 66, ומקומו בפנתיאון ההוליוודי שמור לו, מעניין להיזכר בפרסונה יוצאת הדופן שלו, ולנסות להבין כיצד הפך שחקן המתמחה בלגלם דמויות של גברים חובבי ממון שיחסיהם עם המין הנשי מעורערים, להיות שחקן פופולרי, אהוד ונחשק כל כך, ואף להחשב בעיני רבים כאחד מסמלי התקופה בה הוא פעל.

מייקל דאגלס מעולם לא היה ילדון. בתפקיד הקולנועי שפרסם אותו, "בעקבות האוצר הרומנטי", של רוברט זמקיס, היה דאגלס כבר בן ארבעים, וכיכב לצד קטלין טרנר, שהיתה צעירה ממנו בעשר שנים (16 שנים מאוחר יותר התחתן דאגלס עצמו עם קאת'רין זיטה-ג'ונס הצעירה ממנו בעשרים וחמש שנים). נדמה כאילו מייקל דאגלס דילג על שלב ההתבגרות והעלומים, ופרץ לתודעה כשהוא מסוקס, מחוספס, ממזרי ומפוקפק מבחינה מוסרית.

דאגלס באקווריום

מאמצע שנות השמונים הפך מייקל דאגלס, בנו של השחקן ההוליוודי האגדי קירק דאגלס, לנוכחות קבועה על המסכים, ולאחד השחקנים המצליחים בעולם. אבל בניגוד לאינספור הגיבורים כחולי העיניים ויפי הבלורית, שהוליווד כל כך טובה בלטפח, דאגלס היה גבר בשל ולוהק לתפקידים מורכבים יותר. לא בדיוק באד גאי, אבל ממש לא הגוד גאי הטיפוסי, דאגלס מקוטלג באופן מדויק יותר לקטגוריה של שחקנים כמו האמפרי בוגארט, צ'ארלס ברונסון או לי מרווין, גברים חזקים ומושכים, אבל לא חתיכי על כמו בראד פיט, ובטח לא ילדים נצחיים כמו לאונרדו דיקפריו, שמתאימים לתפקידי גיבורים, אבל יכולים לשחק גם נבלים משכנעים לחלוטין.

אבל שלא כמו השחקנים שהוזכרו, שעשו קריירה בתפקידים של גברים קשוחים וחזקים שלא מהססים להשתמש בכוח הזרוע, דאגלס הפך מזוהה עם דמויות של מצליחנים שאפתנים ובורגניים, לא פעם אף זחוחים בצורה מעצבנת, לעיתים אף נחשיים, ופעמים רבות מפחדים מהנשים שסביבם.

כבר בשני סרטי "האוצר הרומנטי" גילם דאגלס דמות של הרפתקן אובססיבי שמנסה להתעשר במהירות על ידי חיפוש אוצרות ילדותי, ומקיים יחסי אהבה-שנאה עם דמותה של קטלין טרנר, איתה הוא רב ללא הרף. שנתיים מאוחר יותר כיכב דאגלס בתפקיד בורגני עמיד שחייו המוגנים מאוימים על ידי אישה מעורערת בנפשה בסרט "חיזור גורלי" לצד גלן קלוז.

עליית המניות

באוסקר המשחק היחידי אותו הוא קיבל במהלך הקריירה שלו (בשנות השבעים הוענק לו פסלון על הפקת "קן הקוקיה"), זכה דאגלס על תפקידו בסרטו של אוליבר סטון "וול סטריט" בשנת 1987. דאגלס שיחק בסרט זה את גורדון גקו, שמצהיר באחת הסצנות הזכורות בסרט כי "תאוות בצע היא דבר טוב". לצד צ'ארלי שין, שכמו דאגלס גם הוא בנו של שחקן הוליוודי מפורסם, מרטין שין, הפך דאגלס לסוג של מודל לחיקוי עבור ברוקרים ואנשי פיננסים. דאגלס ושין הצהירו כי עד היום הם פוגשים אנשי עסקים שמספרים להם בהתלהבות כי "וול סטריט" היה הסיבה שהם החליטו לעבוד בתחום.

ב"מלחמת רוז ברוז" התאחדו דאגלס וקטלין טרנר על מנת לגלם בני זוג בגירושין המכוערים ביותר שנראו על המסך. שלוש שנים מאוחר יותר שוב ניצב דאגלס מול אשה בלונדינית במאבק בין המינים, אבל הפעם במסגרת ז'אנר המותחן האירוטי, בסרט "אינסטינקט בסיסי". לצד שרון סטון בתפקיד חייה היתה דמותו של מייקל דאגלס בסרט זה אפלה, אלימה ונטתה להרס עצמי. הסרט עצמו הפך לידוע וצבר קהל מעריצים שהביאו אותו למעמד פולחני.

ב"בדרך למטה" חזר דאגלס לגלם את הבורגני המודחק, בסרט ביקורתי וישיר, שמתאר התמוטטות עצבים של מקצוען אמריקני טיפוסי, ואת האלימות שמשתחררת ממנו במהלכה. שנה מאוחר יותר שוב גילם דאגלס גבר המוטרד על ידי אשה כוחנית, הפעם בסרט "חשיפה", בו הוא מוטרד מינית על ידי הבוסית שלו, שמגולמת על ידי דמי מור.

דאגלס המשיך לגלם גברים חזקים בסרטים "המשחק" ו"טראפיק", שעוסקים שניהם בתהליך התפכחות מכאיב של מצליחנים מיושבים, ולמרות נסיונות שונים לצאת מהטייפקאסט הוא צרוב בתודעה של כולנו בחליפת עסקים אפורה, מעונב תמיד ומגולח, איש הצווארון הלבן הארכיטיפי, שהכסף נמצא בראש מעייניו . גם ב"וול סטריט: הכסף מדבר" הוא יושב באותה הנישה, למרות נסיון של סטון, שביים גם את סרט ההמשך, לייצר וריאציה קצת שונה על דמותו. בסופו של דבר גקו של תחילת העשור הנוכחי הוא אותו גקו של סוף האייטיז במאה הקודמת, שכולם אהבו כל כך לשנוא.

אנחנו והוא

כפי שאביו של דאגלס סימל את הגבריות הזוהרת של שנות ההחמישים והשישים, כך סימל דאגלס הבן את הגבריות המעורערת וחסרת העכבות של שנות השמונים והתשעים. הסיבה לפופולריות שלו היא ההזדהות שהגבר הפגום והבטוח בעצמו אותו הוא נוטה לגלם מעוררת.

האם זה אומר עלינו משהו טוב? לא בדיוק. והעובדה שהוא גבר מושך כל כך למרות, ואולי בגלל, יחסו השלילי לנשים, גם היא קצת צורמת. דאגלס הוא ראוותן ורעבתן גם יחד, והוא לא מתבייש להנות ממה שהכסף שלו יכול לקנות. בניגוד לגיבורי פעולה בפנטזיות אסקפיסטיות, דאגלס הוא גבר מציאותי, הוא איש משפחה שמשפחתו מתפרקת והוא לוקח חלק במירוץ של העולם התחרותי. דאגלס הוא גבר בעייתי ומפוקפק, אבל בסופו של דבר הוא יותר דומה לנו מהרבה גיבורי מסך אחרים.