החלום ושברול
עם לכתו של קלוד שברול נותרנו בלי אחד מעמודי התווך של הגל החדש הצרפתי, זה שפירק את הבורגנות המקומית והעריץ את היצ'קוק
הסרט "סרז' היפה" של הבמאי קלוד שברול, שמת אתמול בגיל שמונים, נחשב בעיני רבים ליריית הפתיחה של הגל החדש הצרפתי. ואכן, שברול היה חלק מקבוצת הבמאים הרדיקלית והחדשנית הזו בכל רמ"ח איבריו. בצעירותו מילא שברול תפקיד מפתח בפיתוח תאוריית האוטר, ושאר הרעיונות התיאורטיים שהיוו את הבסיס לשפה הקולנועית החדשה אותה פיתחו חברי הקבוצה, מעל דפי "מחברות הקולנוע". כשהתקרבו שנות החמישים לקיצן, זנח גם שברול, כמו חבריו, את התאוריה לטובת הפרקטיקה. אבל למרות האיכות הבלתי ניתנת לערעור של סרטיו הראשונים, הנסיוניים יותר, שברול יזכר לנצח בזכות גוף עבודות מאוחר יותר, אותו הוא יצר בין השנים 1968 ל-1973.
בדומה לבריאן דה פלמה, גם על שברול ניתן להגיד כי במידה מסויימת הוא הקדיש את הקריירה שלו כולה, בין אם בעבודתו התאורטית ובין אם בסרטיו, לחקר פועלו של אלפרד היצ'קוק. שברול שיתף פעולה עם אריק רומר בשנות החמישים בכתיבת ספר על היצ'קוק. שברול גם ראיין את היצ'קוק על הסט של הסרט "תפסו את הגנב", ביחד עם טריפו, ראיון שלאחריו, לפי אנקדוטה מפורסמת, היו שברול וטריפו כה נרגשים עד כי הם קפצו למזרקה. אבל אין ספק כי את השיעור המקיף ביותר בתורתו של המאסטרו למד שברול בשיטת הניסוי והטעייה, בסרטיו.
הבורגנים
לאחר סרטי הגל החדש שלו, ותקופה באמצע שנות השישים בה הקדיש את עצמו לסרטים מסחריים יותר, פתח שברול ברצף של מותחנים היצ'קוקיאניים מאופקים ומפוכחים, שהתחיל בסרט "איילות" בשנת 1968, המשיך ביצירת המופת "אשה בוגדנית" וברצף הסרטים שנעשו אחריו, והסתיים ב "חתונת הדמים" ב-1973. ברבים מן הסרטים הללו כיכבה אשתו של שברול, סטפן אודראן, וכמעט בכולם שמות הגיבורים הראשיים הם פול, צ'ארלס והלן. למרות שההשפעות המהפכניות של הגל החדש על אמצעי המבע לא ניכרות בסרטים אלו, המתקפה של שברול על הממסד השמרני והבורגנות במסגרתם חריפה לא פחות, ובזכות נגישותם של הסרטים, אפקטיבית אפילו יותר מהמניפסטים נטולי הנאראטיב של גודאר, למשל, או מהנסיוניות הרפטטיבית של אלן רנה.
הבמאי ז'אן רנואר אמר פעם כי במאי גדול לא מביים סרטים חדשים, כי אם את אותו הסרט שוב ושוב, ותחושה דומה עולה מצפיה בסרטיו של שברול. שברול משתמש בסרטיו כבמעבדה, בה הוא משלב בצורות שונות את אותן הדמויות שוב ושוב. כמעט בכל הסרטים הללו דמותו של פול פולשת לזוגיות של צ'ארלס והלן, ובכולם האיום על הקיום המשפחתי יוצר מתח שמוביל בתורו להתפרצות אלימה. הנושאים של אשמה וחטא, אותם איתרו רומר ושברול בעבודתו של היצ'קוק, מהוווים גם את לחם חוקו של שברול עצמו ברצף הסרטים הללו, ובמידה רבה ממשיך שברול את עבודתו של היצ'קוק, וממקד אותה, גם אם לא מתעלה עליה, גם בתחומי העיסוק הללו. אבל למרות הנושאים האפלים הטון של הסרטים הוא מסוגנן, איטי ופטפטני משהו.
שברול המשיך לביים עד יום מותו, בקצב ממוצע מרשים של סרט לשנה. בין סרטיו הבולטים של התקופה המאוחרת יותר ניתן למנות את "מאדאם בובארי", על פי פלובר, ואת "פרח הרוע", מותחן מסוגנן בו הוא המשיך את הסגנון שהפך להיות מזוהה עמו. קשה לדמיין את הקולנוע הצרפתי בלעדיו, ונותר רק לקוות שבמאים צעירים ימשיכו לצפות בסרטיו וללמוד מהם, כפי שהוא עצמו למד מהיצ'קוק.