לפנים!

כשלסרט ניתן השם הבלתי אפשרי "האויב שבפנים: החיים שאחרי 3D", וכשידוע שהוא הסרט הרביעי בסדרת סרטים המבוססת על משחק מחשב, ושהוא מתויג תחת הקטגוריה "מדע בדיוני-אקשן-אימה", צריך להיות ברור לכל בר דעת שזהו סרט לפלח קהל מאוד ספציפי. זה לא סרט לדייט, זה לא סרט משפחתי לשבת בבוקר וזה לא בידור קליל לדיירי דיור מוגן. מי שהולך ל"האויב שבפנים: החיים שאחרי 3D" יודע מה הוא רוצה: הוא רוצה את המגה-כוסית מילה ג'ובוביץ' בחליפת גוף שחורה, הוא רוצה אותה מעופפת באוויר עם צמד שוטגאנים קצוצי קנה, והוא רוצה אותה מפצפצת את הגולגולת של כמה שיותר זומבים במהלך שעה וארבעים של סרט. אם אפשר לקבל קצת עלילה אז זה נחמד, אבל ממש לא הכרחי. העיקר הוא האקשן, ולמרבה השמחה, הוא קיים כאן בשפע.

כוכבת הסרט וסדרת הסרטים היא אליס (מילה גו'בוביץ'), שלוחמת ללא חת בגדודי הזומבים שהשתלטו על העולם לאחר מגיפה שפרצה בעקבות השתחררות וירוס קטלני, וגם מנסה לחסל את תאגיד "המטריה", שיצר את הוירוס למטרותיו האפלות. הסרט הנוכחי נפתח בסצנת אקשן מפוארת בה אליס פורצת למטה התאגיד בסיוע חבורת כפילות זהות שלה, ומצליחה לכבוש ולהשמיד את המקום. עם זאת, יו"ר החברה (שון רוברטס) מצליח להימלט, ואף לחסל את כוחות העל בהם זכתה אליס בסרט הקודם בסדרה. בהמשך הסרט אליס מנסה לאתר את חבריה מהסרט הקודם, וממשיכה להילחם בזומבים ובתאגיד, בסיוע חבורת בני אדם שנלכדו בבית סוהר מוקף בזומבים בלוס אנג'לס. אגב, באופן אירוני, לתפקיד אחד מהכלואים, לוהק וונטוורת' מילר, כוכב הסדרה "נמלטים".

תצוגת תכלית

העלילה, כאמור, רופפת למדי, וכל מה שהיא רוצה בחיים זה לשמש פלטפורמה לחיבור כמה סצנות אקשן מרהיבות. "האויב שבפנים: החיים שאחרי 3D", שצולם לתלת מימד באמצעות המצלמה שפיתח ג'יימס קמרון ל"אוואטר", נראה כמו הסרט הראשון שמתחיל לגרד את פוטנציאל הטכנולוגיה החדשה לסרטי אקשן. הבמאי, פול וו.ס. אנדרסון ("סיוט בקצה האופק", "חייל קטלני"), נוטל ביד רחבה ממגוון רחב של סרטי אקשן ואימה מצליחים כמו "המטריקס", "שחר המתים" ואף סרטי האימה היפנים של טקאשי מייקה ("הרוצח איצ'י"). הוא אמנם לא מצליח לחדש רבות בתחום האימה, אבל היכולות שלו בבימוי אקשן מסוגנן, בסיוע מצלמת התלת-מימד, מציגות כמה סצנות פעולה מצוינות.

פרט לאקשן, ראויה לציון גם הכוכבת, מילה ג'ובוביץ', שפרט לנתונים הפיזיים המרשימים שלה מצליחה להפתיע ולשחק לא רע בכלל, ועוד במסגרת סיפור מסגרת אידיוטי כל כך. השילוב של גוף מדהים וכריזמה כובשת מצליח לשאת את הסרט באופן מעורר כבוד, וקפיצות-הבורג-עם-חרב-סמוראים (באיפור מדוקדק ותסרוקת ללא רבב) הן הדובדבן שבקצפת. אנדרסון מנצל את הקפיצות והסלטות של הכוכבת (שהיא גם אשתו) עד לגבול היכולת הקולנועית, וכמות האקדחים, הקליעים, הגרזנים והחרבות שעפים בתלת מימד לכיוון הקהל היא כמעט מגוחכת, במובן הטוב של המילה. "האויב שבפנים: החיים שאחרי 3D" הוא בוודאי לא סרט עמוק או אינטליגנטי - אבל הוא כיפי באופן שראוי לסגור איתו את הקיץ.