ראשון
למה רק שון קונרי, שחוגג היום את יום הולדתו השמונים, הצליח להמשיך בקריירה מעולה (גם אם חד-ממדית) גם עם תיק כמו ג'יימס בונד על הגב? סגל, דני סגל מסביר
לגלם את ג'יימס בונד זה מטען חורג שלא כל קריירה מסוגלת לשאת. ג'ון לזנבי וטימותי דלטון הם דוגמאות חיות, אם כי לא בדיוק בועטות, לשחקנים מקצועיים שהפכו לקורבנות של 007, ושילמו את המחיר הגבוה שהדמות הזו גובה. הקסם האישי, האלגנטיות, ובעיקר הפופלאריות העצומה של סוכן הוד מלכותה, עוקפת בסיבוב כל תפקיד אחר של הקורבן התורן, וגורמת לשאר הקריירה שלו להראות כמו נסיון עלוב לשחזר את תהילת העבר. למעשה נדמה כאילו שון קונרי, שחוגג היום את יום הולדתו השמונים, הוא השחקן הראשון והאחרון שהצליח לשרוד, לצאת לקריירה מצליחה, ואף לזכות באוסקר, אחרי ששיחק את הרוצח המדופלם. דניאל קרייג צריך בהחלט להיות מודאג.
קשה לומר אם בונד הוא זה שהפך את קונרי למפורסם או ההיפך. מקובל לייחס את הפופלאריות של ספרי איאן פלמינג לחיבה המוצהרת של ג'ון פ. קנדי אליהם, אבל בהצלחה של הסרט "דוקטור נו" יש לקונרי לבטח חלק מרכזי. הסקס אפיל, הפאסון, הגבריות המעודנת, השיזוף, השרירים, קונרי זהר בסרט באור היקרות של מיטב שחקני הוליווד. הוא היה הג'סי ווייסמולר, הקלארק גייבל והארול פלין של שנות השישים. אין ספק שהאימפקט התרבותי שלו, ההצלחה שלו, ורמת ההופעה שלו, עלו עשרות מונים על אלו של יורשיו, כך שלא מפתיע שהוא היחיד מביניהם שהמשיך לככב בסרטים עד גיל מתקדם. הוא היה האוריגינל.
אבל האם קונרי השתחרר אי פעם מהפרסונה הבונדית? זו שאלה קצת יותר מורכבת. האם התפקידים אותם עשה שון קונרי עשה מאז שנת 1983, בה שיחק את בונד בפעם האחרונה בסרט "לעולם אל תאמר לעולם לא", באמת שונים כל כך מהתפקיד שפרסם אותו? או שמא זה אותו השטיק המוכר, בתוספת קמטים וזקן צרפתי, ועם שם אחר? ג'ונס נניח? הרי שפילברג ולוקאס בעצמם הודו כי אחת הסיבות בעטייה הם שמחו כל כך ללהק את קונרי לתפקיד אביו של אינדיאנה ג'ונס בסרט "מסע הצלב האחרון" היה ההשפעה הישירה של בונד על דמותו של אינדי, שהונדס למלכתחילה כסוג של בונד עם שוט, כובע, ודוקטורט בארכיאולוגיה. האם קונרי באמת יצא לקריירת משחק, או שהוא המשיך לשחזר את תפקידו הפופולארי ביותר לנצח?
מחליפים קונספט
גם בשנות השישים והשבעים שיחק קונרי מדי פעם בסרטים נון בונדיים, כשהבולטים מביניהם היו "מארני" של אלפרד היצ'קוק, "האיש שרצה להיות מלך" ו "גשר אחד רחוק מדי". התפקידים אותם הוא גילם בסרטים הללו היו שונים אמנם, אבל לא שונים מספיק על מנת לעורר עניין. הוא מעולם לא לבש בגדי נשים, הוא לא נאלץ לעבוד תחת שכבות איפור גרנדיוזיות, והמבטא היחידי בו הוא דיבר אי פעם היה המבטא הסקוטי. כמו הרבה שחקנים הוליוודיים מובילים קונרי נדרש להיות גברי, קשוח, רב תושיה, או לפחות להראות כזה, והוא עשה זאת בטבעיות ובחן. רמת המשחק שלו היתה תמיד גבוהה, אבל הוא מעולם לא נדרש להפגין ביצועים של ממש בתפקידי אופי מורכבים. טיקים, תפקידי מטורפים, חולים סופניים או כל דמות מאופיינת בקיצוניות אחרת, לא היו קיימים ברזומה שלו.
אבל, כפי שלמד קונרי בשנות השמונים, לא חייבים להתאפר ולעשות חזרות על מנת שהמראה החיצוני ישתנה, אפשר גם פשוט לחכות שהזמן יחלוף. קונרי, כבר לא ילד, וכבר לא בונד, נאלץ לאמץ זהות קצת שונה בשני סרטים שיצאו בשנת 1986. האחד היה "שם הורד", בו הוא גילם נזיר קרח ומלומד בעל זקן מאפיר. לא בדיוק גיבור פעולה, אם כי דמות סמכותית וכריזמטית ללא ספק. השני היה "איש הנצח", בו גילם קונרי את חואן סנצ'ז וילה לובוס רמירז, ספרדי בן אלמוות עם חתך דיבור סקוטי משהו, שמלמד את גיבור הסרט, המגולם על ידי כריסטופר למברט, את רזי הסיוף והחיים לנצח. לרגע נדמה היה כי קונרי צלח את מחסום הטייפקאסט, ועבר לסוג של פרסונה בוגרת יותר, של מנטור מלומד עם שיער פנים מעוצב ונימה אירונית חביבה.
הבלתי מקופחים
לזכות באוסקר על גילומו של בונד זה כמובן מד"ב, ולכן גם השחקן שיצר את הדמות נאלץ לחכות לא מעט שנים כדי לזכות בפסלון המוזהב. אבל הוליווד לא נשארה חייבת וקונרי קיבל את הכבוד המגיע לו על תפקיד המשנה שלו בסרט "הבלתי משוחדים" של בראיין די-פלמה, כשוטר בתקופת היובש שנלחם בעוז נגד תעשיית הברחת המשקאות בעודו לוגם מן הטיפה המרה בעצמו בלילות. קשוח, גאה ומקצועי, קונרי היה שילוב של הלוחם העשוי ללא חת, והמורה שמכניס את אליוט נס, בגילומו של קווין קוסטנר, לסוד העניינים, ומוביל אותו בסופו של דבר ללכידת רב הפושעים אל קאפונה. כדמות מפוקפקת משהו, חרג קונרי גם כאן מהבונדיות האינהרנטית, אבל כשוטר היתה זו בכל זאת סוג של ריגרסיה לטריטוריות מוכרות יותר.
לאחר שגילם את אביו של אינדיאנה ג'ונס ב "מסע הצלב האחרון", והרשים גם בסרט "המרדף אחר אוקטובר האדום", ובסרטים אחרים בהם השתתף בתחילת שנות התשעים, בהם הוא שיחק בדרך כלל תואמי בונד שונים, חזר קונרי לגלם תפקיד שרבים רואים בו וריאציה ריאלית לחלוטין להזדקנותו של 007, בסרט "הפריצה לאלקטרז" של מיקל ביי. ג'ון פטריק מייסון, סוכן ה M16 אותו מגלם קונרי בסרט, שהיה כלוא במרתפי האף. בי. איי מאז שנות השישים, וניחן ביכולות מבצעיות מרשימות מאוד, היה למעשה בונד זקן, והחזיר את קונרי לסורו באופן סופי. פעם בונד, תמיד בונד.
טיל פטריוט
אז קונרי הוא לא ממש שחקן מגוון, כפי שראינו, ומנעד הדמויות אותן הוא מסוגל לגלם מוגבל לבונד צעיר, בונד זקן, וסוג של מנטור מלומד שהופך בן טיפוחים כזה או אחר ל... בונד מסוג כלשהו, אבל דווקא בחד מימדיות הזו התגלתה עם השנים דמות נוספת של קונרי, ומדובר בדמות הסקוטי האולטימטיבי. קונרי נבחר לגדול הסקוטים החיים כיום על ידי הסאנדיי הרלד (תאכלו אבק אנני לנוקס ויואן מק'גרגור), אחד משני הקעקועים שמעתרים את גופו הוא "סקוטלנד לנצח" (השני הוא "אמא ואבא"), ולאוטוביגרפיה אותה פרסם לפני שנים מספר קראו "להיות סקוטי" (ולא "להיות בונד"). הוא תומך נלהב בעצמאות סקוטלנד (למרות שהוא גר בבהאמאס), וכאמור, הוא מעולם לא וויתר על המבטא הסקוטי שלו. אפילו את ג'יימס בונד הצליח קונרי להפוך לסקוטי. איאן פלמינג התרשם כל כך מהופעתו של בונד ב"דוקטור נו" עד כי באחד הספרים אותם כתב אחרי עליית הסרט לאקרנים הוא המציא ל 007 שורשים סקוטיים.
קונרי, שפרש מהמשחק כבר לפני שנים מספר, היה ונשאר אחד השחקנים האהובים ביותר בדורו. תפקידיו בסרטי ג'יימס בונד היוו מודל השראה עבור אינספור גברים, שניסו לשווא לחקות את הקסם הייחודי שלו. קונרי היה שחקן של דמויות חיוביות, מרשימות, בעלות כישורים ומשעשעות, ולמרות סטיות קלות פה ושם, הוא סרב בתוקף לשבור את הפרסונה שלו לרסיסים גם בגילאים מבוגרים יותר. האם חובה על שחקן לחפש תמיד את השונה והאחר, ולנסות ככל יכולתו לאתגר את עצמו? אולי. אבל גם אם כן, קונרי ייקבל פאס. במקרה שלו, להיות בונד זה מספיק לגמרי לכולנו, ואנחנו לא ממש צריכים ממנו שום דבר אחר.