מלח הארץ?

אנג'לינה ג'ולי כבר לא מה שהיתה פעם, בימים בהם נבחרה פעם אחר פעם לאשה הסקסית בתבל על ידי אינספור מגזיני גברים זולים ברחבי העולם. גופה עדיין מעוצב להפליא, אבל מאז אותם ימים טובים עברו עליה שלושה בני זוג מתוקשרים, שלושה אימוצים מתוקשרים, שני הריונות מתוקשרים, ומחטים של לא מעט מקעקעי צמרת.

עם ההתקרבות גיל העמידה, כוכבי קולנוע מהמין הגברי נוטים לאשש את גבריותם באמצעות סרט פעולה שטחיים ושופעי טסטוסטרון. כוכבות קולנוע, לעומתם, נוטות עם השנים לעבור לתפקידים דרמטיים ורציניים יותר. אנג'לינה, משום מה, בחרה בנתיב מעט תמוה - את הקריירה שהתחילה בצעירותה עם תפקידים דרמטיים מעולים דוגמת "נערה בהפרעה", היא לוקחת מאז יותר ויותר לכיווני פעולה גבריים וטראשיים. מגמה זו מגיעה לשיאה ב"סולט", הסרט הנוכחי בכיכובה.

"סולט" הוא מותחן פעולה מהסוג הסטנדרטי, בו סוכן חשאי בעל שם גנרי כלשהו נחשד על ידי מפעיליו בהשתייכות לצד השני, ומבלה את הסרט בהמלטות מחבריו. במקביל, הסוכן מנסה לטהר את שמו, לתפוס את הרעים, ולהציל את העולם על ידי כך שיחסל מישהו בעל השפעה. לא מפליא לדעת שבמקור "סולט" נכתב דווקא לטום קרוז, גיבור "משימה בלתי אפשרית", ושוכתב לסרט בעל גיבורה נשית רק לאחר שהראשון סרב לתפקיד בשל דמיונו הרב לתפקידיו הקודמים.

הרוסים עליה. סליחה, אחריה

הדמות אותה מגלמת ג'ולי היא אוולין סולט, סוכנת CIA שמואשמת בהיותה חפרפרת שהושתלה בילדותה בארה"ב על ידי ה-KGB, ושהיא בדרכה לרצח פוליטי שיוליד מלחמת עולם חדשה. היחיד שמאמין בחפותה הוא הסוכן השותף לה, טד וינטר (לב שרייבר), אך מכיוון שהרעים חטפו את בעלה האהוב והרכרוכי, מייקל (אוגוסט דייל), סולט נאלצת להימלט מהסי.איי.אי ולנסות להציל את שלום העולם ואת חיי בעלה לגמרי לבדה. הסרט אמנם לא מתמקד יותר מדי במערכת היחסים בין הסוכנת לנסיף החטוף שלה, אבל אלו יחסים מהסוג בהם ברור לקהל למי בבית היתה הבעלות על המכנסיים, על האשכים ועל הסטראפ-און.

אולי דווקא מכיוון שג'ולי הוצנחה לתפקיד שנכתב לכוכב גברי, התסריט מתעקש לדחוף בכח כמה דגשים מופרכים על נשיותה. אנו עדים, למשל, לסצנה בה היא מוציאה מצלמת אבטחה מפעולה על ידי כך שהיא מלבישה עליה את החוטיני שלה, או לסצנה אחרת בה היא חובשת לעצמה שריטת קליע באמצעות תחבושת היגיינית (!). ההתייחסויות הללו אידיוטיות במיוחד דווקא מכיוון שסצנות הפעולה של הסרט מבוימות באפקטיביות רבה. קשה לדמיין שהבמאי היה נותן לטום קרוז להלביש את תחתוני הבוקסר שלו על מצלמת אבטחה או לשים לעצמו חוסם עורקים בעזרת קונדום משומש.

אם מתעלמים מהקריצות המביכות, המיועדות לצופות שבכל מקרה היו מעדיפות לראות שוב בדי-וי-די את "סקס והעיר הגדולה 2", "סולט" הוא סרט אקשן סביר. הוא אמנם בנוי על נוסחא מוכרת ושחוקה, אבל הביצוע אפקטיבי ומקצועי, והסרט מספק כמה מרדפים דחוסים, קרבות ירי מותחים ופריצות מתוחכמות להעברת שעתיים נעימות במזגן בית הקולנוע.

לקראת סוף הסרט יכולותיה של סולט כסוכנת חשאית שיכולה לחמוק מכל קליע ולחסל כל אויב מתחילים להיות מופרכים, אך בהתחשב בקצב האירועים בסרט, זה נסלח. הבמאי הוא פיליפ נוייס, במאי אקשן ותיק שאחראי להצלחות כמו "משחקים פטריוטיים" ו"סכנה ברורה ומיידית", ותחת ידו המיומנת לא נוצר משהו שלא ראינו כבר בסרטים אלו, או אפילו בסרטי הפעולה הנושנים של שנות השמונים. עם זאת, אם לא באים לקולנוע עם ציפיות ליותר מדי תחכום עלילתי או לחדשנות קולנועית, "סולט" מספק את הסחורה.

>>> אנג'לינה ג'ולי מחריבה לעצמה את הקריירה בסרטי פעולה