גידול ממאיר

אדם סנדלר אוהב להתעסק בקקי, פשוטו כמשמעו, כפי שניתן להסיק ממרביתה של הקריירה הקולנועית שלו. הומור ביבים הוא לא משהו זר לרפרטואר של הקומיקאי היהודי. הוא קנה לו לא מעט שונאים בשל כך, אבל גם הצליח לככב כשחקן בכמה פנינים קומיות ("זמר החתונות", למשל). לאחרונה סנדלר גם השתתף בכתיבת להיט הוליוודי משמעותי, "זוהאן", מה שכנראה עשה לו חשק לעוד, מאחר וכתב תסריט לקומדיית ביבים נוספת, ואף גייס שוב את הבמאי של "זוהאן" (דניס דוגאן) לביים גם אותה. עם זאת, נראה שאפילו מעריציו המושבעים של סנלדר יתקשו לעמוד בסבל הדרוש לצלוח את "מגודלים", סרטו החדש.

"מגודלים" הוא סרט כה גרוע, שהוא מעמיד בסכנה את שמם הטוב ואולי גם את הקריירה של אנסמבל נאה של קומיקאים מובילים שעשו את הטעות והסכימו להשתתף בו: פרט לסנדלר, גם כריס רוק, דיוויד ספייד, קווין ג'יימס ורוב שניידר מגלמים חמישיית חברים שבעברם היו קבוצת כדורסל תיכונית. הם מתכנסים שוב, בגיל העמידה ולאחר פטירתו של מאמנם האהוב, לחופשה משותפת עם משפחותיהם בבקתה על שפת האגם (סלמה הייק מגלמת באופן תמוה למדי את אשתו של סנדלר). שם הם מגלים מחדש את האינפנטיליות שלהם, שמגיעה לשיאה בחינגה של פלוצים, זיונים קולניים, מכות במפשעה, יבלות דוחות, השתנה בבריכה וכיוצ"ב.

האחים פארשלי

לסרט כמעט ואין עלילה, והוא מתמקד ברצף מייגע של בדיחות קרש שנוחתות בזו אחר זו על ראשיהם של הצופים האומללים, כמו מכות חוזרות ונשנות של בננה רקובה (כן, גם זה קורה בסרט). חשוב להדגיש: זה לא שעצם ההומור הפיזי והגס הוא עניין פסול במהותו, במיוחד לאחר שהאחים פארלי ("טיפשים ללא הפסקה", "משתגעים על מרי") הוכיחו שניתן לקחת הומור רדוד וליצר ממנו קומדיות מתוחכמות וקורעות מצחוק. הבעיה ב"מגודלים" היא שההומור גם גס, גם רדוד וגם לא מצחיק. לא רק שהסרט מסב בשעה וחצי שעמום ומבוכה, אחרי סיום ההקרנה הקהל גם עשוי לחוש צורך עז במקלחת לשטיפת הזוהמה שדבקה בו.

הסרט מנסה לספר לנו שטעם החיים טמון בחוויות הילדות המוקדמות של הגברים הדוחים שמאכלסים אותו, ושהאושר טמון בהתחברות מחדש לילדות זו. בנקודה זו, מתרגמי שם הסרט לעברית עשו עם הקהל חסד נדיר, ותרגמו את שמו באופן מדויק יותר מהמקור האנגלי: התרגום הישיר של "Grown Ups" הוא "גדולים" או "בוגרים", אבל חבורת האינפנטילים שמככבת בסרט היא הכל פרט לכך. אלו ילדים מגודלים, שהצחוקים שמשעשעים אותם, ואמורים לשעשע גם אותנו, הם ילדותיים מדי גם לתפישתו של בן 14 ממוצע. לכאורה היוצרים טמנו בסרט גם כמה סצנות רציניות של תובנה ובגרות משפחתית ורגשית. הסצנות האלו כל כך פתטיות ועילגות, שמהסרט כולו דווקא הן אלו שעלולות לעורר צחוק.

>>> דני סגל חושב שאדם סנדלר הוא גאון בתחומו הבעייתי