אין דין, יש דייג

סירקוז משכן את אונדין בבית חוף פסטורלי שעומד ריק מאז מות אמו, ולבקשתה מסתיר את קיומה מתושביה הרכלנים של עיירת הדייגים בה הוא מתגורר. היחידה שמגלה על הופעתה היא אנני, בתו הסקרנית של סירקוז, המרותקת לכיסא גלגלים, שמפתחת תאוריה שלמה לפיה אונדין היא "סלקי", סוג של יצור מיתולוגי תת מימי עליו היא קוראת. הסלקי, כלבת ים שמסוגלת להפוך לבת אדם, פועלת לפי מערכת חוקים מורכבת שמאפשרת לה, בתנאים מסויימים, לחיות לצד גבר אנושי. אנני עושה כמיטב יכולתה על מנת לאתר סימנים לכך שהתהליך אכן קורה. עבור סירקוז, אדם בודד, שגירושים ועבודה קשה סחטו ממנו את אנרגיhת החיים, אונדין היא משב רוח מרענן, וגם הוא מעדיף להגרר אחרי אנני לתאוריות קסומות מאשר להתמודד עם שאלת עברה המיסתורי.  ואונדין עצמה? היא לא מפריכה את התאוריה, ואף לא מאשרת אותה.

סרטי ילדים עם אלכוהוליסטים

ג'ורדן בחר במכוון שחקנית לא מוכרת, אלישיה באקלדה, לתפקיד אונדין, והשילוב בין אנמיות לסקסיות שהיא משדרת יוצר את האפקט הערטילאי המתאים לדמותה, כשפארל המוכר והאהוב משמש כעוגן ההזדהות המרכזי, בתפקיד הדייג קשה היום וחסר מזל. הכימיה ביניהם על המסך זלגה גם לחיים האמיתיים וכיום פארל ובקליידה מגדלים יחדיו את ילדם המשותף לאחר שנפגשו על סט הסרט. עוד הנאה הגדולה היא אליסון בארי, בתו של סירקוז, ילדה אינטיליגנטית ומתוקה שמצליחה להיות שובת לב מבלי להתאמץ. למרות שאנני ניצבת במרכז תשומת הלב, וג'ורדן לא מהסס להשתמש בה כמסחטת רגש, האיפוק שלו לא מאפשר לו להגזים בכך.

טבילה בג'ורדן

למרות ש"אונדין" הוא בהחלט סרט רומנטי, ולמרות הדמיון העלילתי, לא מדובר בסוג של "ספלאש" אירי. הסרט מתייחס במלוא הרצינות לשאלות לגבי הקו בין מציאות לבין דמיון אותן הוא מעלה, ולא לוקח את הפנטזיה כמובן מאליו. הוא יותר דומה מבחינה זו ל"נערה במים" של מ. נייט שאמאלאן. מקומה של הפנטזיה במציאות הקשה של כפר הדייגים, כמכשיר המפיח תקווה ומוסיף צבע לחיים אפורים, מקביל למעשה למקומה של הפנטזיה בחיים של כולנו, ולכן קל לנו לקבל אותה, למרות ההפרעה באמינות שהיא יוצרת. הרצון של הדמויות בהתגשמות שלה הופך במהלך הסרט לרצון שלנו, וזהו הישגו הצנוע והיפה של הסרט.