צעצועים למבוגרים

מוזת ההיסטוריה תחייך בבוא היום אל אולפני פיקסאר, בהם נוצרו סרטי אנימציה מופלאים כמו "צעצוע של סיפור", "מפלצות בע"מ", "וול-E" ו"למעלה". קשה לומר שיתר המוזות לא מחייכות אליהם כבר היום, בעודם זוכים לחיבוק משולש מידי הקהל, המבקרים ומנהלי הבנק שלהם גם יחד; אבל אם מנסים לנחש את תוצאות מבחן הזמן, קל לשער שגם בעוד 50 או 100 שנים, פיקסאר (בהנהגתו של הבמאי והאנימטור ג'ון לאסטר) ייזכרו כאחת מהתופעות הקולנועיות המרתקות והמופלאות של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. כבר שנים שלא היו במאי או אולפן שהצליחו להשפריץ כל כך הרבה כשרון ויכולת ברצף כל כך מרשים של יצירה, אולי בדומה לאגדות קולנוע בסדר הגודל של צ'רלי צ'פלין, שגם הוא זכה הן לחיבוקם החם של בני דורו, והן לחיבוקה של ההיסטוריה לאחד מכן.

הסרט החדש של פיקסאר, "צעצוע של סיפור 3", הוא הסרט השלישי בסדרת הסרטים שבזכותה פרצו האולפנים אל הבמה העולמית. כמו אולפני פיקסאר עצמם, גם סדרה זו צומחת, פורחת ומשתבחת מסרט לסרט. הראשון בסדרה היה סרט אנימציה הארוך הראשון בתלת-מימד; השני הוכיח שמעבר לגימיק החדשנות הטכנולוגית, ליוצרים של פיקסאר יש גם שפע של כשרון קולנועי ויכולת מופלאה לספר סיפור; השלישי מראה שגם 15 שנים לאחר צאת הסרט הראשון, לא נס לחם של האולפנים, והם מצליחים להתעלות אפילו על הרף הגבוה במיוחד שהציבו לעצמם עד כה. יותר מזה, הם התבגרו, ויצירתם עשירה ומורכבת מאי פעם.

סודות אפלים בגן הילדים

הצעצועים שכיכבו בסרטים הקודמים ממשיכים גם בשלישי, כשבראשם וודי הקאובוי (טום הנקס בגרסה האנגלית) ובאז האסטרונאוט (טים אלן), אלא שבסרט זה הילד ששיחק בוודי ובאז בשני הסרטים הקודמים כבר מתקרב לגיל 18, ועומד לעזוב את ביתו ללימודים בקולג'. חבורת הצעצועים עומדת בפני משבר, כאשר לאחר שנים של הזנחה בארגז סגור הם נעזבים, ועומדי להיתרם לגן הילדים המקומי. אמנם בתחילה הגן נראה כמו גן עדן לצעצועים שרק חפצים שישחקו בהם, עם שפע של חברה בדמות צעצועים אחרים שננטשו על ידי בעליהם, אבל עד מהרה מתגלה שהמקום גם מסתיר כמה סודות אפלים.

כמו ביתר סרטי פיקסאר, ואף ביתר שאת, למרות ש"צעצוע של סיפור 3" הוא לכאורה סרט לילדים (והוא אכן סרט שכל ילד ישמח לראות), הוא בו-בזמן גם סרט עשיר, מורכב ומספק המיועד לקהל הבוגר. בניגוד ליוצרי סרטי ילדים רבים אחרים, יוצרי "צעצוע של סיפור 3" לא משלבים אף מרכיב רדוד ביצירתם, לא מעזים להתנשא על צופיהם, ולא מעליבים את האינטליגנציה של קהלם, ילדים ומבוגרים כאחד. הסיפור שלהם עובד בכמה רבדים בו זמנית, וכל אחד מהם מבריק ומרגש בזכות עצמו - סיפור ההרפתקאות של הצעצועים שמנסים להימלט מאויביהם; סיפור הצורך הנואש שלהם באהבה, הערכה וכבוד מהעולם הסובב אותם; סיפור החברות האמיצה ושותפות הגורל של חבורת צעצועים חריגים להם עבר משותף - ועוד רבדים רבים אחרים.

והפרחים לסרטון הפתיחה

פרט למורכבותו הסיפורית של הסרט, הוא נוצר בידיהם של אוהבי קולנוע אותנטיים, והדבר ניכר בכל מרכיביו, בכל פריים ובכל דמות המופיעה על המסך. סצנות רבות מעוצבות מתוך התייחסות לז'אנרים קולנועיים ספציפיים, כמו למשל סצנה הימלטות שמעוצבת ביחס לז'אנר סרטי בית-כלא קלאסיים, או אחרת שמספרת על נטישתם של חבורת צעצועים אחרת בשדה ונראית כמו פתיחתו של סרט אימה. כל אחת ואחת מהן מתובלת בשפע של הומור עלילתי, ויזואלי ומילולי, שמעשירה את חווית הצפייה ומחדדת את סיפור העלילה.

לבסוף, או יותר נכון, עוד לפני ההתחלה, דברי שבח מגיעים גם לסרטון הפתיחה המסורתי של פיקסאר. כמו בכל סרט של האולפן, גם לפני "צעצוע של סיפור 3" יש סרטון אנימציה קצר העומד בפני עצמו, בשם "יום ולילה". "צעצוע של סיפור 3" מוקרן בתלת-מימד (מהסוג עם משקפיים מיוחדות), ו"יום ולילה" מספר סיפור קצר המשלב אנימציה דו-ממדית עם האנימציה התלת-ממדית באופן מבריק, כך ששתי הטכניקות המשולבות מספרות סיפור על שני הפכים שהם למעשה אחד. כמו הסרטון הפותח המצויין, גם סצנה בודדת מתוך "צעצוע של סיפור 3" היא חוויה נפלאה בפני עצמה. כשכולן מחוברות יחדיו, הסך הכולל הופך לאורגזמה קולנועית אמיתית.

>>> הצצה אל מאחורי הקלעים של "צעצוע של סיפור 3"