פיהוק ברחוב אלם

קשה לחשוב על דמות מזוהה יותר עם ז'אנר סרטי האימה מאשר פרדי קרוגר, הרוצח שרודף את נערי ונערות רחוב אלם בחלומותיהם מאז שנות השמונים. ההבדל המהותי בין פרדי לבין כל מפלצת סיוטית אחרת, היא שבסוף הסיוט במקום להתעורר, קורבנותיו מוצאים את מותם, לרוב משופדים על כפפת הסכינים שהוא עוטה על ידו. כך הפחד של הצופים ללכת לישון אחרי ההקרנה מקבל מימד חדש ומאיים במיוחד. סדרת סרטי "סיוט ברחוב אלם" פרחה בשנות השמונים וגוועה בתחילת שנות התשעים (פלוס הופעה משותפת אחת עם ג'ייסון מ"יום שישי ה-13" בתחילת שנות ה-2000), עד שלאחרונה החליטו להקים את פרדי - שוב - מקברו. 26 שנים ו-137 גופות לאחר הטינאייג'ר הראשון שלו, פרדי זוכה לרימייק חופשי למדי המבוסס על הופעתו הראשונה בסרט המקורי.

עלילת הסרט מציגה את נערי ונערות רחוב אלם בעיירה כל-אמריקאית שלווה ונטולת-שם, שמתחילים למצוא את מותם בנהרות של דם בעודם במיטתם. אנו זוכים לצפות בסיוטיהם רגע לפני מותם, בהם מופיע אדם בשם פרדי (ג'קי ארל היילי), בעל פנים שרופות ויד עטוית להבים, שמשתעשע בהם כמו עכביש בזבובים הלכודים ברשתו. הטינאייג'רס השורדים, שגם בחלומותיהם פרדי מבקר ביקורי בזק (עד שהתעוררות חטופה מצילה אותם מידו), מתחילים לחקור את עברם המשותף, ומגלים שייתכן שסיפור אפל בעברה של העיירה קשור למותם הלילי של חבריהם.

איפה הקסם של פרדי קרוגר?

קשה לשפוט את הרימייק בפני עצמו, והשוואתו לסדרת הסרטים המיתולוגית כמעט בלתי נמנעת. ייתכן שראש-מול-ראש עם הסרט המקורי לרימייק יש יתרונות הפקתיים וסגנוניים מסוימים, מה גם שטכניקות האימה המקוריות עדיין מקפיצות את הקהל באופן אפקטיבי: קולות מרעישים במפתיע, חיתוכים משוטים של תנועה איטית לשוט חדה ומאיימת, או פנייה למחוז מבטחים רק על מנת לגלות שפרדי מופיע בדיוק היכן שלא אמור להיות בו. עם זאת, קסמה של הסדרה המקורית, והסיבה שנמשכה שבעה סרטים והפכה לאגדה, טמונה בדמותו האיקונית של פרדי קרוגר. בנקודה זו, הרימייק הוא כשלון מוחלט.

ככל שסדרת הסרטים המקורית התקדמה, בני הנוער שמוצאים את מותם הוחלפו כמו גרביים, אבל דמותו של פרדי עמדה איתן, ואף התפתחה מסרט לסרט. הוא הפך מפסיכופת רצחני בעל אפיון אירוני קל, לפסיכופת רצחני שמה שמניע אותו הוא חוש הומור סרקסטי ושחור במיוחד, שהתבטא בדיאלוג ובמשחק גם יחד. השחקן שגילם אותו, רוברט אנגלונד, היה מושלם לתפקיד, והצליח לבטא את הדמות היטב גם מאחורי מסיכת הלטקס של פנים שרופות.

ברימייק, לעומת זאת, הוחלף אנגלונד בשחקן ג'קי ארל היילי (שכבר גילם פושע מין בעיירה אמריקנית שלווה בסרט "ילדים קטנים"). היילי הוא שחקן לא רע, אבל הכיוון שהוא מנסה להעניק לדמותו של פרדי קרוגר שגוי, ומפספס את העיקר. היילי משחק את פרדי ברצינות תהומית, במקום שבו אנגלונד ידע להתפרע ללא גבול. גם אם הסרט המקורי הראשון היה הכי פחות מופרע בסדרה, בצפייה ברימייק קשה להתעלם מהמטען שדמותו של פרדי נושאת לאחר סדרת סרטים שלמה. למעשה, גם אם מתעלמים מטען זה, בסרט המקורי פרדי כבר היה מטורף הרבה יותר מאשר בנוכחי.

דרוש: במאי חדשני

בסרט המקורי פרדי הופיע בהופעות קצרות ומדודות, על מנת להעצים את המתח והאימה, בידו הבטוחה של הבמאי ווס קרייבן. ברימייק של הבמאי סמואל באייר, לעומת זאת, כמעט לא מפסיקים לראות את פרדי, מה שהופך את דמותו למאיימת הרבה פחות, ולמגוחכת הרבה יותר. אפילו גובהו של היילי נמוך הקומה עומד לו לרוצץ בגלמו את קרוגר, בהיותו הרבה פחות מאיים פיזית מאנגלונד הגבוה ממנו. גם שחקני המשנה שמחוסלים על ידי פרדי לא מצטיינים במיוחד בתפקידם. לא שבסרטים המקוריים עמיתיהם היו טובים יותר (פרט, אולי, לג'וני דפ הצעיר), אבל קצת יותר השקעה בתחום זה עשויה הייתה להפוך את הסרט למעניין יותר.

ערכה המקורי של סדרת הסרטים המקורית היתה בחדשנות הסגנונית והעלילתית, ובהמשך, גם בערכה הקמפי כשעשוע מוגזם ומוקצן במיוחד. בלי ווס קרייבן על כס הבמאי החדשנות חלפה לה, ובלי פרדי קרוגר החד-פעמי של רוברט אלגלונד הגרסה המודרנית כבר לא ממש משעשעת. כמו שהוא, לא רק שהרימייק של "סיוט ברחוב אלם" לא יגזול שינה מצופיו בלילה שאחרי ההקרנה, יש סיכוי לא-רע שכמה מהם יתפתו לחטוף תנומה קצרה ומתוקה באולם הקולנוע.

>>> פרדי קרוגר חוזר לקולנוע: פרויקט מיוחד