בתולות זקנות

הפרטים היבשים: "סקס והעיר הגדולה 2", באנגלית "Sex and the City 2". ארה"ב, 2010. 146 דק'.

סרט המשך ל"סקס והעיר הגדולה" מלפני שנתיים, ול"סקס והעיר הגדולה" – סדרת הטלוויזיה.

במאי ותסריטאי: מייקל פטריק קינג (האיש שחתום על הסרט הראשון ועל רוב פרקי הסדרה).

שחקנים: כרגיל – שרה ג'סיקה פארקר, קריסטין דייויס, סינת'יה ניקסון וקים קטראל הן הבנות. מבין הבנים, רק למיסטר ביג (כריס נות') ולאיידן (ג'ון קורבט) יש תפקידים טיפה משמעותיים, ושימו לב להופעות אורח של פנלופה קרוז ולייזה מינלי.

מה הסיפור? קארי חוששת משגרת חיי הנישואין לצד ביג, שרלוט לא מסתדרת עם ההורות ומירנדה מתפטרת בגלל בוס שוביניסט אז סמנת'ה מטיסה את כולן לחופשה באבו-דאבי בחסות איזה שייח שנדלק עליה.

במשפט אחד: קוסמופוליטן על גב גמל זה המרטיני בלימוזינה החדש

אז למה כן? ראשית, חשיפה אישית: פעם אחת היה שידור חי מליגת האלופות, אבל הייתי חייב לדעת מה קורה עם אלכסנדר פטרובסקי, ומאז אח שלי משוכנע שאני גיי. בקיצור, בסדרה צפיתי באדיקות כי מצאתי אותה שנונה, מבדרת ומלאה בתובנות אינטליגנטיות על מערכות יחסים. גם בסרט הנוכחי יש שלושה-ארבעה משחקי מילים שנונים, שלוש-ארבע סיטואציות משעשעות, ושלוש-ארבע אמירות חכמות על נישואין והורות. וזה לא מעט.

ולמה לא? כי המעבר מהמסך הקטן לגדול והקלוז-אפים חסרי הרחמים חושפים שוב את העובדה המצערת: שהבנות כבר מזמן הפכו מארבע סמי-כוסיות לארבע מפלצות בוטוקס וספריי-שיזוף גרוטסקיות. כי השנינות המתוחכמת שאפיינה את הסדרה שוב נבלעת בתוך בליל של בדיחות פיפי-קקי וסיקוונסים מצועצעים של צילומי אופנה ולייפסטייל.

כי יש שם באמצע איזה 45 דקות שנראות כאילו מומנו על-ידי לשכת התיירות של האמירויות המאוחדות. כי כל הנושא המזרח-תיכוני מטופל שם בצורה ניאו-קולוניאליסטית מביכה. כי קו העלילה המרכזי עוקב אחרי הדמות הכי פחות מעניינת בסרט (קארי). אבל גרוע מכל, (זהירות, ספוילרון) כי בגלל לייזה מינלי לעולם לא אוכל יותר לראות את הקליפ הכי טוב של ביונסה מבלי להקיא קצת בפה.

הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל: נו באמת. יש אשכרה מקום להפקיד את האשכים בכניסה לאולם.

הדייט שתקע אותי: בנות, אם אתן יוצאות עם מישהו והוא מתנדב מרצונו החופשי לבוא איתכן לסרט הזה, מומלץ לערוך בדק בית יסודי כי רוב הסיכויים שבעוד שנה או עשר תתפסו אותו בסאונה עם מדריך הפילאטיס שלכן, מיגל.

מדד הזיקפה: אולי זו ההשפעה המוסלמית ואולי זה סוף סוף הגיל – בכל מקרה סמנת'ה החליטה לא להיחשף יותר מדי הפעם וגם התנוחות די סטנדרטיות. פנלופה קרוז, על כל עשרים שניות המסך שלה, מדליקה יותר משעתיים בחברת ארבע הקוגריות האלה עם מכנסי האם.סי האמר המגוחכים שהן עוטות עליהן שם במדבר.

דם על הידיים: שרלוט מאוד קרובה להטביע את התינוקת שלה באמבטיה, והאמת שזה היה יכול להיות קו עלילה מסקרן, אבל לצערנו זהו סרט חף מאלימות (אלא אם כן אתם מחשיבים את מתקפת הפרסומות הסמויות).

האורך דווקא כן קובע: 146 דקות, כלומר כמעט שעתיים וחצי, זו הגזמה פראית, ובעיקר הופך את רגעיו המוצלחים של הסרט למאורע נדיר שהולך ונשכח ככל שנוקפות הדקות. מצד שני, אולי מעריצות הסדרה מתענגות על כל שנייה במחיצת הגיבורות שלהן, וזה מה שבסופו של דבר מביא 400 מיליון דולר בקופות (כך הכניס הסרט הקודם).

בוטום ליין: חוויה מזעזעת, אבל לא יותר מזעזעת מהסרט הראשון.