עוד להית' בראש

טרי גיליאם ("ברזיל", "12 קופים", "פחד ותיעוב בלאס וגאס") הוא אחד הבמאים המבריקים, המרתקים והפורים ביותר בקולנוע של ימינו, ועם זאת, הוא אחד הפחות מוערכים, יחסית לגודל כישרונו. בעוד במאים שזקנתם מביישת את נעוריהם, כמו רידלי סקוט ("רובין הוד"), זוכים לדברי הלל חלולים, טרי גיליאם זוכה לרוב להתעלמות מנומסת, בעוד סרטיו עולים לאין ערוך על אלו של רבים מבמאי הדור.

לדוגמא, "מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס", סרטו האחרון של גיליאם, זכה לשתי מועמדויות בלבד בטקס האוסקר האחרון, בתחומי העיצוב האמנותי והתלבושות. זה היה סרטו הראשון שזוכה למועמדות בטקס מאז "12 קופים". עם זאת, מדובר באחד הסרטים המקוריים והמעניינים של שנת 2009 (שמגיע אלינו באיחור משמעותי, עדות נוספת לזלזול הבלתי מוצדק לו זוכה גיליאם).

השטן רוצה את הבת שלכם. מה אתם הייתם עושים?

הסרט מספר על מופע פלאים נודד ברחובות לונדון, המורכב מרביעיית בדרנים הנוסעים בקרון עתיק הרתום לסוסים. במרכז המופע ניצב דוקטור פרנסוס (כריסטופר פלאמר), קשיש שכוחו המיוחד הוא ביכולתו לשאוב את אחד הצופים למעמקי דמיונו דרך מראת קסמים הניצבת במרכז הבמה, ולצדו בתו היפה (לילי קול בעלת פני הילדה), נער אסופי המאוהב בה (אנדרו גארפילד), וגמד סרקסטי (ורן טרוייר). בעולם הדמיון של פרנסוס אין חוקים ואין גבולות, כר נפלא לדמיונו של העובד במראה, ועוד יותר לדמיונו של הבמאי. בעולם המקביל יעמוד המשתתף במופע בפני בחירה גורלית בין שחרור וגאולה, לבין אבדון מוחלט.

אל מול פרנסוס ניצב השטן בכבודו ובעצמו (טום ווייטס), שמגיע לדרוש את בתו בת ה-16 של הדוקטור כפרס על התערבות עתיקה שהתערבו השניים. עם זאת, לא הכל אבוד, והשטן הכריזמטי מציע לפרנסוס התערבות חדשה. לאחר ששוכני הקרון מצילים מהתאבדות ומאמצים אל חיקם נווד מסתורי בבגדים מהודרים בשם טוני (הית' לדג'ר), נדמה שלפרנסוס יש סיכוי להצליח להציל את בתו מידי השטן.

השחקן מת באמצע? תביאו שלושה שיחליפו אותו

אחת מהתרחשויות המשמעותיות והמעניינות בהפקת סרט נבעה ממותו הפתאומי של הית' לדג'ר במהלך הצילומים. לדג'ר, כזכור, מת ממנת יתר של תרופות בשיא הצלחתו, ולמרבה הצער, גם באמצע ההפקה של גיליאם. בעוד הסצנות הריאליסטיות בלונדון כבר צולמו, הסצנות שמתרחשות בתוך דמיונו של הדוקטור נותרו ללא שחקן שישחק בהן. למרות מצב הביש, גיליאם לא נכנע לגורל (במיוחד לאחר שהפקה קודמת שלו נפלה בנסיבות דומות, התרסקות שתועדה במלואה בסרט הדוקומנטרי "אבודים בלה-מנשה").

בבחירה מבריקה, בחר הבמאי להציע לשלושה שחקנים שונים לגלם במקביל את דמותו של טוני בעולם הדמיון המרהיב והמשוחרר של פרנסוס: ג'וני דפ, קולין פארל וג'וד לאו. שלושתם, מהשחקנים האהובים והעסוקים בהוליווד, התגייסו למשימה על מנת לכבד את זכרו של עמיתם האהוב, ומגלמים במקומו את טוני בשלוש סצנות שונות. מאחר ומדובר בעולם דמיון חסר חוקים, הדבר עובד להפליא, עד כדי כך שגיליאם ציין שהעובדים באולפן העריכה התפלאו לשמוע שתסריט הסרט לא נכתב כך מלכתחילה.

"מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס", כמו מרבית סרטיו של גיליאם, מציג עלילה חופשית ואסוציאטיבית, שמהווה בעיקר בסיס לטור-דה-פורס של דמיונו המשוחרר והנפלא של הבמאי. גם אם עלילה כזו עלולה לעייף חלק מהצופים, היא מהווה הצדקה לעניין המרכזי בהסרט: הסצנות המתרחשות במעמקי הדמיון, והדמויות המאכלסות את עגלת המופע הנודד, שגם הן בלתי-שייכות לעולם המציאות של לונדון האפרורית שמסביב. במסגרת זו, גיליאם מעניק לנו ממיטבו, בסרט שמשתווה ליצירותיו הגדולות. תוך רמיזות והתייחסויות לפאוסט, הדמות המיתולוגית שנשמתה עומדת למבחן בפני כוחו המשחית של מפיסטו, גיליאם מציג לנו את הגאולה האמיתית היחידה שניצבת בפנינו בעולם קר ומנוכר: הדמיון הנפלא והמשחרר.