נסיך בשרוול

בשנים האחרונות נראה שוולט דיסני, חברת ההפקה האגדית שיצרה בראשית ימיה דמויות קלאסיות כמו מיקי מאוס ודונלד דאק, נקלעה למשבר יצירתי קטן. הסימן הראשון היה השימוש שלהם באחד המתקנים הפופלאריים בדיסניוורלד כהשראה ליצירת "שודדי הקריביים", הפרנצ'ייז המצליח ביותר שלהם בעשור האחרון, פעולה שהופכת את הסדר הטבעי של העניינים. הסימן השני היתה הרכישה של חברת מארוול קומיקס, על כל גלריית הדמויות המפוארת שלה, הכוללת את קפטן אמריקה, ספיידרמן ואיירון מן, המתלווה לרכישת פיקסאר שנים קודם לכן. ועכשיו, עם עלייתו לאקרנים של "הנסיך הפרסי", המבוסס על משחק המחשב האגדי, נראה שדיסני מחפשת גיבורים בכל מקום אפשרי, מלבד בתאי המוח האפורים של כותבי החברה עצמם. אם וולט דיסני היה חי הוא לבטח היה מתהפך בקברו.

מבחינה עלילתית הסרט הוא בליל של אלמנטים הלקוחים מתוך שלושה גרסאות ממוחשבות שונות של המשחק, כשהבכירה מביניהן היא כמובן "חולות הזמן", על שמה נקרא הסרט. הסיפור עוקב אחר דסטאן (ג'ייק "דוני דארקו" ג'ילנהול), נער רחוב שנאסף לארמון המלך וגדל כנסיך פרסי לכל דבר, שנאלץ להוכיח את חפותו לאחר שהוא מואשם ברצח אביו המאמץ, מלך פרס. על מנת לעשות זאת עליו לשלב כוחות עם הנסיכה היפה בעלת המבטא הבריטי המצודד טמינה (גמה ארטרטון, נערת הבונד מ"קזינו רויאל"), ולעזור לה להשיג פיגיון קסום ששולט במהלך הזמן. בדרך מספיק דסטאן לריב עם שני אחיו יורשי העצר, לפתח קשר רומנטי עם טמינה, להירדף על ידי רוצחים אכזריים, ולהפגין יכולות בלתי רגילות בתחום ההתעמלות האולימפית וספורט ה"פרקור" בעודו מקפץ בווירטואוזיות על גגות השווקים המרוקאיים בהם צולם הסרט. בן קינגסלי משחק את יריבו המרכזי, ניזם, אחיו הבוגדני של המלך, ואלפרד מולינה את בן בריתו הנאמן השייח עמאר.

סצנות האקשן עצמן מפתיעות בפשטותן. יותר מכל דבר אחר הם מזכירות את "הגנב מבגדד", על שלל גרסאותיו, עם ציטוטים ישירים ממשחק המחשב מדי פעם. הרבה סלפסטיק ואקרובטיקה מחליפים את השמדת תפאורות הענק הסטנדרטית, והמרדפים משעשעים וקצרים. גם האנימציה הממוחשבת לא מפריעה, והיעדרותם של צבאות זומבים לא אמינים כמו אלו אותם ניתן למצוא ב"המומיה" או ב"שודדי הקריביים", היא יתרון משמעותי. קרבות ההמונים בסרט הזה נראים ריאליסטיים וקטנים יותר, אבל באופן אירוני מצליחים להיות סוחפים יותר. וככלל נראה שהאקשן משרת את התסריט לשם שינוי, ולא ההיפך.