איש הפח

לבלוקבסטרים קיציים ועתירי אפקטים יש בעיה. למרבה הצער, את הקטעים שבין סצנות האקשן והפיצוצים, צריך למלא במשהו, רכיב מסתורי בשם "עלילה". למרות שיש כמה סרטים מעולים שויתרו על העלילה כמעט לגמרי ("משימה בלתי אפשרית 3", למשל, או "מת לחיות 4"), היא עדיין רכיב הכרחי בקוקטייל, אפילו אם מדובר רק בטיפה ממנה. בלעדיה העסק מתפורר. "איירון מן" הראשון, שיצא לפני שנתיים, היה סרט אפקטים מצויין, והצליח לא מעט בזכות תסריט פשוט ומוצק שהותיר לא מעט מקום לכוכב המוכשר, רוברט דאוני ג'וניור. הסרט השני בסדרה, כמו שקורה לרוב עם סרט המשך לסרטי אקשן מצליחים, כבר מתחיל לגמגם, בעיקר בעטיו של בלבול בתחום העלילתי.

"איירון מן 2" מתחיל בעולם הנהנה משלום עולמי, בזכות המצאתו של טוני סטארק (דאוני ג'וניור), האיש בחליפת הברזל הבלתי מנוצחת. עם זאת, סטארק סובל מלא מעט צרות: הממשלה האמריקאית מעוניינת לשים ידיה על המצאתו, מתחרה עסקי חלקלק בשם ג'סטין האמר (סם רוקוול) מנסה לפתח חליפה מתחרה וגרוע מכל, ספק הכח הנעוץ בחזהו מרעיל אותו אט-אט למוות. נוסף על כל זה, הרחק ברוסיה פיזיקאי מטורף בשם איוון ואנקו (מיקי רורק), משמר שנאה היסטורית עזה למשפחת סטארק על דורותיה, ובונה המצאה שטנית משלו לחיסול איירון-מן. בהמשך הדרך, צץ לו גם ארגון גיבורי העל "שילד", הכולל בין השאר את ניק פיורי (סמואל ל. ג'קסון) ונטשה רומנוף (סקרלט ג'והנסון), מנסה לגייס סטארק לשורותיו.

תפסיקו לדבר, תתחילו ללכת מכות

כל אחד מקווי העלילה האלו הם אפקטיביים דיו בפני עצמם, אבל שכמנסים לשלב את הכל ביחד התוצאה הראשונית היא כמעט חצי שעה של ברברת מתישה לפני ניצוץ האקשן הראשון. גרוע מזה, הברברת ממשיכה גם אחרי כן, וקווי העלילה מתפתלים האחד סביב השני עד צאת נשמת הצופים. באקשן הרי העלילה אמורה בסך הכל להיות התירוץ לפיצוצים, ולא מוקד הסרט. סצנות האקשן עצמן לא רעות בכלל, ובמיוחד אלו שבהן מופיע מיקי רורק כמטורף האוחז בשני שוטים חשמליים רצחניים, אבל הן נדירות יחסית בסרט כולו, שמכיל אולי שלוש וחצי סצנות אקשן סולידיות בסך הכל.

רוברט דאוני ג'וניור כריזמטי כהרגלו, ומצליח לגרום לסרט לתפקד גם ברגעיו החלשים. מיקי רורק אף מוצלח ממנו, ודמותו כפיזיקאי שרירי ומקועקע היטב (ועם תוכי שעשועים, נוסף על הכל) היא אחת הביזאריות והמענגות שנראו בסרט קומיקס מזה זמן רב. עם זאת, העומס הרב של פרטי עלילה המופיעים בסרט, שחלקם נועדו רק על מנת לקדם סרטי קומיקס אחרים של חברת "מארוול", מצוי בעוכריו. הסרט הקודם בסדרה היה קליל ואוורירי, מתחילתו ועד סופו, והשאיר לא מעט מקום לכריזמה של דאוני ג'וניור מחד, ולפעלולי ופיצוצי חליפת הברזל מאידך. סרט ההמשך, לעומתו, עמוס וכבד יתר על המידה (ויקר פי שניים). פרט לעלילה המבולבלת, גם האקשן פחות מרגש, כשבמרבית הסצנות התחושה היא שהתוצאה ידועה מראש – איירון מן יכסח בלא מאמץ את כל העומד בדרכו. למרות שב"איירון מן 2" חליפת הברזל הקולנועית מצליחה שוב להמריא ולשעשע, היא כבר לא מרשימה כמו בסיבוב הקודם.