הולדת אומה
אומרים שקוונטין טרנטינו הושיע את הקריירה של אומה ת'ורמן, אבל למעשה מסתבר שהוא היחידי שעשה ממנה משהו. איך מוזה של במאי אחד הפכה לדיווה קולנועית?
האם מישהו מאתנו מסוגל לחשוב על חמישה סרטים בהם אומה תורמן שיחקה ובכיסא הבמאי שלהם ישב מישהו שלא קוראים לו קוונטין טרנטינו? ואחרי שאתם רצים לוויקיפדיה/IMDB או מאמצים את התאים האפורים ופותרים את החידה, הביטו לרגע על הסרטים שמצאתם והצביעו על סרט משמעותי אחד ברשימה. "יחסים מסוכנים"? ובבקשה אל תגידו לי ש"באטמן ורובין" הוא סרט משמעותי לדעתכם. עם ציון יום הולדתה הארבעים של מי שנחשבת בעיני רבים לדיווה הקולנועית האולטימטיבית, קשה שלא לתהות כיצד הגיעה השחקנית החיננית למעמדה האיתן מבלי לשחק כמעט באף סרט ראוי לשמו?
הרבה לפני שהסופר ברט איסטון אליס ("אמריקן פסיכו") כתב את הספר "Glamorama", בו הוא תבע את המושג "אומאית" (Umaish, "כמו אומה"), סוג של שם נרדף לכוסית על, נוצר קונצנזוס לגבי תורמן שממקם אותה בפסגת פנתיאון השחקניות. תורמן הושוותה על ידי טרנטינו, שמתייחס אליה כאל המוזה שלו, לאלילות מסך אגדיות דוגמת גרטה גרבו או מרלן דיטריך, ונראה כאילו חובבי הקולנוע ברחבי העולם מישרים אתו קו. אבל בניגוד לשחקניות העבר הדגולות, קשה למצוא קלאסיקות של ממש בפילמוגרפיה שלה.
הופעתה הזכורה ביותר מתחילת דרכה היתה אכן בסרט "יחסים מסוכנים", בו נחשף לראשונה החזה המפורסם שלה במלוא הדרו, אבל בין ג'ון מלקוביץ', גלן קלוז ומישל פיפר תורמן לא הצליחה באמת להתבלט. בהמשך התקופה הפרה טרנטינואית שלה השתתפה תורמן ברצף סרטים זניחים למדי שהבולט ביניהם היה "הנרי וג'ון". למרות שבתקופה הזו שיחקה תורמן בסרטים של במאים מוערכים ומכובדים כמו גאס ואן סנט ("מילק") או טרי גיליאם ("ברזיל") היא הצליחה דרך קבע להשתחל דווקא לסרטים הנשכחים ביותר שלהם, "Even Cowgirls Get The Blues" במקרה של ואן סנט ו"הרפתקאות הברון מינכהאוזן" במקרה של גיליאם.
עד זוב דם מהאף
למזלה של תורמן שלף אותה טרנטינו וליהק לתפקיד מיה וואלס, זוגתו המחורפנת והסטייליסטית של הגנגסטר מרסלוס וואלאס ב"ספרות זולה", אולי התפקיד הנשי רב ההשפעה ביותר בשנות התשעים, והציל את המצב. תספורת הקארה השחור, ריקודי הטוויסט הסוערים והחיבה להסנפות היוו מקור השראה עבור דור שלם של היפסטריות חובבות רטרו, ואגדת אומה תורמן, האישה המגניבה בתבל, נוצרה.
תקופה לא קצרה בתחילת שנות האלפיים שיחקה תורמן בסרטי אינדי ספורים, וזכתה בדרך בגלובוס הזהב על תפקידה בסרט הטלוויזיה של מירה נאיר "Hysterical Blindness", בו שיחקה לצד ג'ינה רולנדס ובן גזארה. תורמן, שהמשיכה לגלות טעם טוב בבחירת הבמאים השתתפה בתקופה זו בין השאר בסרטים של וודי אלן, ריצ'רד לינקלייטר ("לפני השקיעה"), ג'יימס אייבורי ("שארית היום"), אבל שוב הצליחה לנחות על יציאות זניחות יחסית של הבמאים המוערכים.
אם מיה וואלאס היתה האייקון הנשי המוביל של שנות התשעים, אזי ביאטריקס קידו, הכלה מסרטי "קיל ביל", היתה פסגת הנשיות בשנות האלפיים. בעוד טרנטינו משתלח לכל עבר ממאחורי המצלמה ומייצר קרנבל ססגוני של ציטוטים מסרטי קונג פו, בי מוביז וקלאסיקות טראש, תורמן ניצבה במרכז המסך והובילה את המערכה מלפניה. גבוהה, נאווה, בלונדינית, סמוקה, הוכיחה תורמן כי היא גם אתלטית לא קטנה בסצנות קרב ארוכות ומורכבות.
ומה לגבי העשור הנוכחי? היתה זו שרון סטון שאמרה שהחיים רק מתחילים בגיל ארבעים. כרגע נראה שטרנטינו מתעניין יותר בשחקניות גרמניות וצרפתיות, ותורמן צריכה למצוא את עצמה בגיל המעבר ללא הנחיית המושיע הקבוע שלה. האם תצליח ת'ורמן לצלוח את העשור החמישי בחייה מבלי להיעלם מהמודעות? או גרוע יותר, להרוס את מה שבנתה על ידי בחירות בתפקידים לא הולמים? נקווה שטרנטינו ישלוף מהשרוול מתנת יומולדת ארבעים מפתיעה במיוחד, בדמותו של עוד תסריט בו הוא סוחט את המיטב מהמוזה שלו. כי זה קצת נראה שבלעדיו היא לא באמת יודעת להסתדר, ואנחנו לעומת זאת, לא יודעים להסתדר בלעדיה.