אשת הברזל
איך קרה שסקרלט ג'והנסון, ששיחקה רוב הזמן בטייפקאסט שיועד לה החל מימי "אבודים בטוקיו", הגיעה פתאום לרוץ בבגדים צמודים ולבעוט לרעים בראש ב"איירון מן 2"? דני סגל ג'ינג'י טבעי
כמו אינספור סרטי קומיקס לפניו, גם "איירון מן 2", שעולה על האקרנים בשבוע הבא, מגיע אלינו מגובה בפוסטרים, טריילרים, ואימג'ים שטופטפו בצורה מחושבת לרשת חודשים מראש. אבל בניגוד לסרטי הז'אנר הקודמים, במקרה של ההמשכון הספציפי הזה, לא כלי הנשק המתוחכמים או האפקטים המיוחדים הם אלו שזוכים לעדיפות בכל בלוג ואתר קולנוע, כי אם התמונות של סקרלט ג'והנסון בטייטס של "הבלאק ווידוו", דמות הקומיקס שלחליפתה הצמודה היא משתחלת. נדמה כאילו כל העולם כולו, ולא רק השחקנית, עוצר את נשימתו לקראת התפקיד הראשון של הבלונדינית בעלת המבט האדיש בסרט קומיקס מיינסטרימי של ממש. האם אנו חוזים בלידתה של אנג'לינה ג'ולי חדשה?
עד היום, כזכור, הייתה ידועה סקרלט כשחקנית מכובדת למדי, שמתגלגלת לה כבר שנים בין סרט איכות אחד למשנהו, ומלוהקת דרך קבע דווקא לתפקידים מהזן האינטיליגנטי יותר, כאשר הסקס אפיל המתפרץ שלה משמש כבונוס בלבד. לטייפקאסט הכוסית המתוחכמת היא קוטלגה כשהופיעה לצד ת'ורה בירץ' ("אמריקן ביוטי"), הדיווה של האלטרנטיבה, בסרט "העולם שבפנים" של טרי זוויגוף, ומאז נידבקה בה תדמית אליטיסטית משהו.
הפאסון הטינאייג'רי של ג'והנסון החל להתפוגג בערך כשהופיעו על המסך כותרות הפתיחה של "אבודים בטוקיו", שהתחלפו להם בעצלתיים על גבי ישבנה המפואר של השחקנית הצעירה, שנראה עגלגל למדי, כשל אישה בשלה ולא ילדה אנורקטית. יותר מאוחר באותה השנה (2003), נחנטה סקרלט בסרט תלבושות איכותי על חיי הצייר וורמיר, בו היא חשפה את שיערה בחושניות, אקט סקסי למדי בעולם השמרני של הולנד במאה השבע עשרה. על שני התפקידים היא זכתה בפרסי משחק יוקרתיים (בפט"ה על הראשון ובגלובוס הזהב על השני), והיא בת 19 בלבד. נדמה כי משהו בג'והנסון שידר איכות חמקמקה שקסמה למבקרים ולקהלים כאחד.
הרומן שלי עם סקרלט
אדם נוסף לו קסמו איכויותיה של סקרלט הוא האשמאי הזקן של עולם הקולנוע, הלא הוא וודי אלן הבלתי נלאה. בשלושה סרטים אותם ביים אלן באירופה הוא ליהק את ג'והנסון, ואף הצהיר בתקשורת כי היא המוזה החדשה שלו. השוואות עם מיה פארו ודיאן קיטון, שתי מוזות קודמות אתן גם היו לאלן רומנים, לא אחרו לבוא. ג'והנסון עצמה ליבתה את האש כשהצהירה מצידה כי היא מוצאת את הבמאי, המבוגר ממנה בארבעים ותשע שנים, מושך למדי.
אז מה יש בה, בסקרלט, שגורם לנו להפריד אותה מעדר הכוכבניות המצודדות והדוגמניות רפות השכל? הרי ג'והנסון עצמה חטאה בדוגמנות בקמפיינים לדולצ'ה וגבנה ולקלווין קליין ובכל זאת נדמה לכולם כי היא שונה ואחרת. אולי זה קצב הדיבור האיטי והקול הנמוך? אולי זה המבט המצועף והמתירנות המרומזת אותה היא משדרת? ג'והנסון משחקת פחות או יותר את אותו התפקיד בכל הסרטים בהם היא מופיעה, וברגע שהיא נדרשת להביע רגש או להתפרץ היא בדרך כלל מתמודדת עם המשימה בצורה עילגת למדי. אבל בכל זאת אנו שמחים לסלוח לה על כך, ואף לזכות אותה בפרסים. כנראה שמדובר באותו הקסם ההוליוודי הלא ברור, שגורם לכוכבות הגדולות באמת לזהור בלי סיבה ברגע שהן ניצבות מול המצלמה, ולהכיל הרבה יותר ממה שניתן להסביר.
זוהי הסיבה שקצת קשה להתרגל לקונספט של סקרלט האתלטית, פליטת מסלול אימונים מפרך באמנויות לחימה וכושר גופני, שמקפצת על קירות ונלחמת באירון מן בתפקיד הסוכנת הרוסיה "בלאק ווידוו" אותה כל חובב קומיקס מכיר כבר שנים. לא זו בלבד שמבנה גופה הוא לא בדיוק שדוף ורזה כמצופה בדרך כלל מכוכבות הז'אנר, גם הסגנון המסויים שלה לא נראה קשור לסרט. לא מפתיע לגלות כי מפיקי "איירון מן 2" ליהקו את ג'והנסון רק לאחר שגילו כי הלו"ז של אמילי בלאנט מלא. גם נסיונות דומים מצד כוכבות אחרות , כמו למשל האלי בארי בסרט "קאטוומן", או אומה טורמן ב"באטמן ורובין", לא הניבו תוצאות מעוררות קינאה.
אבל נרצה או לא נרצה, ומתאים או לא מתאים, סקרלט השלימה את הגיחה אל הצד השני. רמזים מתרימים הופיעו כבר כשהשתתפה בסרטים כמו "יומני האומנת" הזוועתי, או בפלופ "The Spirit", עוד סרט קומיקס, שיצא ישר לדי וי די, ועכשיו נותר רק לקוות כי היא לא תוותר סופית על הנישה בה אנו רגילים לראות אותה. נדמה כי היכולות הספציפיות שלה קצת יתבזבזו על תפקיד מסוג זה אותו היא עושה ב "איירון מן 2", ויהיה נחמד לראות אותה שוב בסרטים כמו "ויקי כריסטינה ברצלונה" או "יוקרה" של כריס נולן. עם כל הכבוד למרוול, לרוברט דאוני ג'וניור ולבמאי ג'ון פברו, לא בטוח שהם ידעו מה לעשות עם שחקנית כמו ג'והנסון. אבל מה שבטוח זה שהמעריצים השרופים של סקרלט ידעו טוב מאוד מה לעשות: לרוץ לראות אותה לובשת טייטס על המסך בפעם הראשונה.