שחיטת גרינברג

נח באומבך הוא אחד הבמאים האמריקניים הצעירים המסקרנים של השנים האחרונות, בעיקר בזכות סרטו "חיים בין השורות" (תרגום עברי קלוקל ל"The Squid and the Whale"). בסרט זה, כמו גם בסרטיו האחרים, הוא ידע לשלב מבט אירוני וחריף על חולשות אנוש, עם חוש הומור יבש ודיאלוגים שנונים. עתה יוצא לאקרנים סרטו החדש, "גרינברג", שמעורר תהודה בעיקר בגלל הכוכב, בן סטילר, שמגלם בו תפקיד ראשי דרמטי ורציני. בשני המקרים, גם זה של באומבך וגם זה של סטילר, נראה ש"גרינברג" הייתה בחירת קריירה שגויה.

גיבורו של הסרט הוא רוג'ר גרינברג (סטילר), נגר כושל בן ארבעים, שהשתחרר לא מזמן מאשפוז פסיכיאטרי לאחר ניסיון התאבדות. אחיו המצליח מזמין אותו ללוס אנג'לס, לשמור על ביתו המפואר ועל הכלב המשפחתי, בזמן שהוא ומשפחתו נוסעים למסע עסקים במזרח הרחוק. בלוס אנג'לס גרינברג פוגש את העוזרת האישית של המשפחה, בחורה צעירה ונאה בשם פלורנס (גרטה גרוויג), שמסייעת לו בענייני היום-יום. למרות היותו של גרינברג אדם דוחה, נרקיסיסט, מיזנטרופ, אגואיסט ועלוב נפש בכל מימד אפשרי, מפתחת כלפיו פלורנס חיבה תמוהה, ובמהלך הסרט שניהם מפתחים יחסים רומנטיים בלתי שגרתיים.

מכשלתו העיקרית של הסרט היא הדמות הראשית, גרינברג, שהוא, כאמור, מגעיל. אחרי רבע שעה של צפייה מתעורר החשק להחטיף לו סטירה, אחרי חצי שעה נוסף הדלף לבעוט לו כמה בעיטות רצופות לאשכים. לקראת הסוף הסרט, כבר מתכננים לעלות עליו לאט עם סמי-טריילר ולעשות רוורס. מאחר ומושא תשוקותיו הרומנטיות, פלורנס, היא דמות מתוקה ומקסימה, ועוד יותר מזה, צעירה ונאה, לגמרי לא ברור מה היא מוצאת בו. גרינברג שופך עליה את מררתו פעם אחר פעם, והיא חושבת שזה מקסים. מאחר והיא לא עושה רושם של מזוכיסטית, ההיענות שהתסריט כופה עליה נראית חסרת ההיגיון, ומעוררת בעיקר תמיהה וכעס.

ילד מזדקן

ייתכן ששחקן טוב יותר מסטילר היה הופך את הצפייה ב"גרינברג" לסבירה (אם כי לא יותר מזה), מאחר והיה יכול להציג בפנינו ניואנסים של צדדים נסתרים של הדמות, ולהפוך את אישיותו הדוחה למעט יותר מורכבת, ואולי אף מעוררת אהדה. סטילר, למרבה הצער, לא מצליח להתמודד עם המשימה, ולא נראה שהתסריט או הבימוי ממש עוזרים לו. גרינברג נשאר ילד מעצבן בן ארבעים, שלא ברור למה הבמאי חשב שלקהל אמור להיות איכפת ממה שעובר עליו. יכולתם הגבוהה של שחקני המשנה, גרטה גרוויג ורייס אייפנס (שמשחק את חברו הקרוב של גרינברג), שגם קיבלו דמויות מעניינות יותר לגלם, רק מדגישים את הכישלון המוחלט של הכוכב והדמות הראשית.

ביצירת "גרינברג", נראה שנח באומבך הביא לכדי הקצנה מוחלטת את כל התכונות השליליות של הדמויות המעצבנות ביותר מסרטיו הקודמים. עם זאת, בעוד סרטיו הקודמים היו מבט מריר אך מפוכח על יחסי אנוש, סרטו הנוכחי מכפיל את המרירות ומוחק לחלוטין את הפיכחון. דמותו של רוג'ר גרינברג מתעללת באופן בלתי מודע ונרקיסיסטי בסובבים אותה. בעצם, אולי זה שיקוף של נח באומבך המתעלל באופן נרקיסיסטי בקהל הצופים.

>>> בואו לצפות בראיון מיוחד עם בן סטילר לרגל צאת הסרט
>>> פעם חשבו שבן סטילר מתאים רק לקומדיות מטופשות