שיק אס

הפרטים היבשים: "קיק אס", באנגלית "Kick-Ass" (עם מקף!). מבוסס על סדרת הקומיקס של הסקוטי מארק מילאר ("מבוקש").

בריטניה / ארה"ב, 2010, 117 דק'.

במאי: מת'יו ווהן ("אבק כוכבים", "Layer Cake").

שחקנים: ארון ג'ונסון (המככב בימים אלה כג'ון לנון ב"נער משום מקום"), ניקולס קייג', כריסטופר מינץ-פלאס ("סופרבאד: חרמן על הזמן"), מארק סטרונג ("שרלוק הולמס") וכל שאר החשודים המיידיים מסרטי הפשע הקוקניים של גיא ריצ'י וחבורתו.

מה הסיפור? תלמיד תיכון חצי-חנון (ג'ונסון) מואס בחייו מלאי התסכולים ומחליט על דעת עצמו להפוך לגיבור-על בשם "קיק אס". להפתעתו הרבה הוא מגלה שבעיר כבר פועלים כמה גיבורי-על-דעת עצמם כמו השוטר לשעבר "ביג דדי" (קייג') ובתו בת ה-12 המכונה "היט גרל". יחד הם לוחמים במאפיונר מסוכן (סטרונג) ובבנו המתוסבך (מינץ-פלאס).

במשפט אחד: פחות "סופרבאד" פוגש את "קיל ביל", יותר "הלילה של ניק ונורה" פוגש את "השומרים"... אבל בכל מקרה סחטיין למפיצים על קמפיין לא לגמרי מביך.

אז למה כן?
כי סוף סוף מישהו משתמש בצורה נכונה ומענגת באובר-אקטינג של ניקולס קייג'. כי סוף סוף מישהו עושה סרט שמתאר בצורה משכנעת ועדכנית את השימוש היומיומי שכולנו עושים באינטרנט, ולא נראה כאילו נכתב ועוצב ע"י קשישים נטולי פרופיל פייסבוק (הגיבור מקדם עצמו במייספייס, סופר צפיות ביוטיוב וכו'). כי סוף סוף בריטניה (הבמאי, הקומיקס ורוב השחקנים) חוברת לאמריקה (הכסף, הלוקיישן והמיתוס המכונן) ליצירת קומדיית אקשן שאינה קורסת בגלל עודף מודעות-עצמית מצד אחד, ואינה מדוללת על-ידי תקינות פוליטית מצד שני.

ולמה לא?
"קיק אס" היה יכול להיות סרט מושלם אילו רק היו מתייעצים איתי כבר בשלב הפיתוח וממלאים אחר מספר הוראות פשוטות:

1. ללהק את ג'סי אייזנברג ("זומבילנד") לתפקיד הראשי (זה בסדר כי הוא נראה בן 18).
2. להוציא עוד קצת כסף בשביל פסקול מגניב באמת (ולא כזה שממחזר פסקולים קיימים).
3. לקצר ב-10 דקות (ע"י צמצום סצנות הקרב).
4. ספוילר: שמקלאבין יתנגש בדלת הזכוכית במחסן, ובסוף שהם יילכו מכות כמו ילדות (גדול!).

הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל: "היט גרל" היא אמנם מודל לחיקוי עבור טומבויז בנות 12 באשר הן, אבל גיבורי-על זה עדיין קטע של בנים.

הדייט שתקע אותי: אחלה דייט למי שעדיין לא יכול לרכוש אלכוהול ע"פ חוק. קצת קריפי אם אתם יותר גדולים.

מדד הזיקפה: לינדזי פונסקה המלבבת, הלא היא בתו המתבגרת של המספר טד בפתיחים הישנים של "איך פגשתי את אמא", מגלמת את מושא אהבתו של קיק אס, ובוא נגיד ככה – כל פעם שהיא הופיעה על המסך, בני ה-14 באולם נראו פתאום כאילו לא נוח להם בכיסא.

דם על הידיים: באופן די מפתיע, זהו אחד הסרטים האלימים שראיתי לאחרונה. האווירה הקלילה קצת מרככת אבל עדיין, נדמה לי שההגבלה (התיאורטית) מגיל 12 הייתה החלטה נבונה.

האורך דווקא כן קובע: ראה סעיף 3 תחת "למה לא".

בוטום ליין: כיף אדיר, אבל טיפה יותר "סופרבאד" וטיפה פחות "קיל ביל" היו יכולים להכניס אותו אפילו לטופ 10 של כל הזמנים אצלי.