הנביא והזעם

עולם הדימויים הקולקטיבי שלנו בנוגע לצרפתים כולל דברים נחמדים כמו בגטים פריכים, גבינות משובחות, יין יקר, ארכיטקטורה מפוארת, אמנות נועזת ואולי גם ארוטיקה עדינה. בכל מקרה, הוא לא כולל פשע מאורגן. עם זאת, ברור שכמו בכל מקום בעולם בו קיימת חברה אנושית, גם בצרפת יש פשע. יותר מזה, כמו שהקולנוע האמריקאי לימד אותנו, בכל מקום בו קיימת חברה של מהגרים לא רק שהפשע קיים, הוא גם פורח בצורה האלימה והמכוערת ביותר.

ז'אק אודריאר, תסריטאי צרפתי שהחל בקריירת בימוי מרשימה בגיל מבוגר ("גיבור בעיני עצמו", "הפעימה שליבי החסיר"), נשען לא מעט על מסורת קולנועית הוליוודית זו בבימויו את סרט הפשע "נביא". הסרט מתחולל רובו ככולו בין כותלי בית כלא צרפתי, אבל גיבוריו הם ערב-רב של מהגרים ובני מהגרים, שבדומה לאיטלקים בקולנוע האמריקאי, מהווים את חוט השדרה של הפשע המאורגן הצרפתי. כמו הקולנוע האמריקאי, הוא בוחן את היטמעותם של המהגרים בחברה הסובבת אותם באמצעות העולם התחתון, שמעניק להם זהות חדשה במקום זו שנטשו ב"ארץ הישנה".

גיבור הסרט הוא מאליק (טאהר ראחים), בחור צרפתי צעיר ממוצא ערבי צפון-אפריקאי, שנידון לשש שנות מאסר על עבירת אלימות זוטרה. מהר מאוד הוא מוצא עצמו בתפקיד הבשר הטרי של הכלא – אסירים שונים שודדים את רכושו, מכים אותו ללא סיבה ואף מציעים לו להפוך לנער שעשועי מין עבורם. בכלא, אם אתה לא שייך לחבורה שמגינה עליך, אתה אבוד. חבורה כזו מתגלה למאליק בדמות הכנופיה הקורסיקאית השולטת בכלא, שמנהיגה, לוצ'יאני (נילס ארסטרופ), רוצה שמאליק ייבצע עבורו רצח של אסיר ערבי אחר, עד מדינה המצוי בבידוד.

עסקה עם השטן

מאליק, שלאחר כמה ניסיונות עקרים לחמוק מהמשימה מגלה שהברירה הניתנת בפניו היא בין ביצוע הרצח לבין הירצחו הוא-עצמו בידי חייליו של לוצ'יאני, מסכים ומוכר את נשמתו לשטן הקורסיקאי (המדבר, אגב, בעגה איטלקית). כלי הרצח הניתן לו הוא סכין גילוח, אותה עליו להסתיר בפיו, והתוצאה היא סצנה גרפית ואלימה במיוחד, מהסוג שסקורסזה היה יכול לביים ולהתגאות בה.

מכאן והלאה, הסרט עוקב אחר שני קווים מקבילים בהתפתחותו האישית והמקצועית של מאליק, שממשיך את חייו בכלא תחת חסותו של הקורסיקאי, הבז לו והופך אותו למשרתו. מצד אחד, מנער מבולבל מאליק הולך וגדל להיות פושע אינטליגנטי ואכזר. מצד שני, מאדם חסר זהות לאומית או עדתית, מאליק מאמץ את זהותו כערבי מוסלמי, ומשתמש בה בקרדום לחפור בו בעולם הפשע בין כותלי הכלא, ואף מחוצה לו.

"נביא" הוא סרט בן שעתיים וחצי, והדבר מורגש. הפתיחה מסחררת, והסוף מרשים ובעל עוצמה, אבל בדרך הסרט מאבד מתח, וחבל. לולא נפילת מתח זו, היה יכול להיות הסרט מותחן פשע אלים וחסר-רחמים, מהסוג שנלמד בבתי ספר לקולנוע. הסרט מבויים בסגנון ריאליסטי, עם מצלמת כתף תזזיתית והקפדה מרשימה על פרטים ממציאות חיי הכלא הצרפתי ומבנה היררכיית הפשע בתוכו ומחוצה לו. השחקנים מגלמים את הדמויות באופן מרשים, ובמיוחד נילס ארסטרופ בדמות אביו-המאמץ/יריבו של הגיבור.

כשרון הבימוי של אודריאר ניכר במיוחד באמינות שמקנה הבמאי למטמורפוזה שעובר הגיבור, מבחור אנאלפבית ושלומיאל לפושע משופשף ומתוחכם, שבידי אחר עשויה הייתה להיראות מופרכת. "נביא" הוא סרט פשע מרשים ומיוחד במינו, שרק חסרונות ספורים מונעים ממנו להיות הסנדק של סרטי הפשע המאורגן הצרפתיים.