אין פלא

"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" הוא אחד מהספרים המעובדים ביותר במאה וחמישים השנים האחרונות. בקולנוע, העיבוד הידוע והאהוב ביותר הוא סרט האנימציה של וולט דיסני, שהופק בשנת 1951. הסרט עדיין זוכה לפופולאריות רבה בקרב הורים שמעוניינים להציג סרט אינטליגנטי ומהנה לילדיהם הקטנים, ואולי ליהנות קצת בעצמם על הדרך (וגם קהילת הסטלנים לא חדלה למצוא בו השראה).

כמעט שישים שנה אחרי אותה קלאסיקה, דיסני החליטו להפיק עיבוד חדש ורדיקלי לאגדת הנונסנס הותיקה, והפקידו את המלאכה בידי טים ברטון ("ביטלג'וס", "סוויני טוד").

ברטון צילם את הסרט לייב עם שחקנים, אך עשה שימוש נדיב באנימציה בעיצוב העולם סביבם, ולעיתים קרובות גם בדמויות עצמן. בעוד הסיפור המקורי עסק בנפילתה של אליס בת העשר דרך מאורת הארנב לארץ הפלאות, הסרט הנוכחי כבר מספר על אליס האישה הצעירה (גם עם לא נטולת אפיל פדופילי מסוים), שנמלטת ממסיבת האירוסין הויקטוריאנית שלה ונופלת במורד אותה מאורה.

אליס הבוגרת (מיה וסיקובסקה האלמונית) מכירה את ארץ הפלאות במעומעם מחלומותיה, אך פוגשת אותה במצב קשה הרבה יותר מהמוכר לנו. שנים תחת השלטון העריץ של מלכת הלבבות (הלנה בונהם קרטר, עם ראש ענק) הותירה אותה הרוסה וחרבה. הדמויות אותן אנו מכירים, בראשון הכובען המטורף (ג'וני דפ, עם עיניים ענקיות), חיות בפחד. כולם מחכים ליום בו תתגשם נבואה המנבאת כי אליס תחסל בקרב את המפלצת המכונה ג'אברוואקי ("גבריקא" או "פטעוני" בתרגום העברי), המצוי בשליטת מלכת הלבבות, ותחזיר את השלטון בארץ הפלאות לידי המלכה הלבנה (אן הת'אוויי).

"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" המקורי, כמו גם מרבית עיבודיו, היה אגדת ילדים בעלת רבדים מתוחכמים יותר, הקוסמים גם למבוגרים. "אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון, לעומת זאת, הוא סרט מתבגרים שטוח וסתמי, חסר רבדים פרט לאלו הנגלים לעין. ברטון עושה עבודה מופלאה בעיצוב העולם והדמויות, ונעזר בשחקנים מופלאים לא פחות. הלנה בונהם קרטר משחקת מלכה קפריזית ומיוחדת במינה, וג'וני דפ, כהרגלו, מעניק לקהל חוויה בלתי נשכחת, במיוחד לאור העובדה שנותנים לו לשחק דמות של מטורף. עם זאת, כל אלו נאלצים להתמודד עם עלילה רדודה ובנאלית, שבינה לבין היצירה המופלאה של לואיס קרול יש דמיון שטחי בלבד.

במקום סיפורו ההזוי והעשיר של קרול, עלילת הסרט של ברטון מזכירה הרבה יותר את עלילת הספר הראשון והמוכר של אגדות נרנייה. במקום האיגיון המופרע, החתרני ולכאורה חסר הסדר והשיטה של "עליסה בארץ הפלאות", אנו מקבלים סיפור מסודר ומפוהק על גיבורה שממלאת את תפקידה בהשכנת הסדר השמרני בממלכת אגדות בה הטובים מתמודד מול הרעים. בסוף הסרט, כמו בכל מוצר הוליוודי סטנדרטי וחסר השראה משני העשורים האחרונים, מגיע קרב גדול, בו החרב משולחת הרסן ממלאת תפקיד מרכזי בסגירת קצוות העלילה, כמו גם בסיפוק יצר האלימות של הצופים. ככל שסיפור ארץ הפלאות של ברטון מתקדם יש יותר ויותר אקשן, אבל מעט מאוד קסם ופלאות.

לקראת תאריך יציאתו למסכים המקורי של "אליס בארץ הפלאות", לפני מספר חודשים, יצא לקולנוע "אווטאר". הצלחתו האדירה של סרטו של ג'יימס קמרון גרמה למפיקים לדחות את יציאת "אליס", להחזיר אותו למעבדה, ולהעניק לו עוד מימד (לא עלילתי, חלילה. מימד אופטי בלבד). ההחלטה הוכיחה את עצמה מבחינה כלכלית, והסרט התלת-מימדי קוצר הצלחה אדירה בקרב הקהל. מבחינה ויזואלית, התלת-מימד של "אליס" נופל במעט מ"אווטאר", מאחר ולא צולם במקור כסרט תלת-מימדי. מבחינה תוכנית, לעומת זאת, שני הסרטים מציגים סיפורים לעוסים באותה המידה, ואפילו בשניהם תמצאו קרב אלים עם דרקונים בסוף הסרט. "אליס בארץ הפלאות" הוא גירוי נעים לעצבי הראיה, אך לא יותר מדי אתגר לאלו שבתוך הגולגולת.