ערים תאומות

קשה להתעלם מהדמיון בין הכותרות מהשבוע שעבר לגבי מעצרו של טוני קובטי, אחד השחקנים בסרט "עג'מי" ואחיו של הבמאי סכנדר קובטי, לבין המציאות המתוארת בסרט המועמד לאוסקר. המתח בין המשטרה היפואית לבין תושבי השכונה יצר גם בעבר סיטואציות אלימות ומיותרות, אך בפרספקטיבה שנוצרה לאחר הסרט, האבסורד נראה גדול מתמיד. "עג'מי" שינה את הדרך בה האוכלוסיה הישראלית רואה את החיים ביפו בצורה כה גורפת, עד כי כותרות לגבי תקיפת שוטרים על ידי יפואים לעולם יעוררו חשדנות לגבי מי באמת תקף את מי.

הכוח של הקולנוע להשפיע על המציאות ולפעמים ליצור אותה, מעולם לא נראה גדול יותר מאשר ברגעים בהם סרט מנכס לעצמו מקום אמיתי, ומתיימר לייצג אותו נאמנה. הרשימה הבאה מורכבת ממקומות אמיתיים לגמרי על הגלובוס, שהדימוי שלהם בתודעה העולמית השתנה לחלוטין בעקבות סרט בו הופיעו, בין אם לטובה, ובן אם לקצת פחות טובה.

שכונת צ'אוולו ("מחוז 9")

הלהיט המפתיע של 2009, שהפך לתופעה של ממש לפני שבועיים בעקבות ארבעת המועמדויות שלו לאוסקר, ביניהם מועמדות לאוסקר הסרט הטוב, הצליח לייצר תחושת מציאות חזקה בעזרת הטכניקה המוקיומנטרית שלו, אבל קשה להאמין שלסרט היה אימפקט חזק כל כך לולא היה מצולם בשכונת צ'אוולו ביוהנסבורג. למרות התחושה הפוסט אפוקליפטית החזקה שמצבור הפחונים בו מצולם הסרט מייצר, זהו מקום אמיתי, וחלק מהתושבים מוכי העוני שחיים בו אף הופיעו כניצבים בסרט עצמו. הסרט אמנם מושך תשומת לב למצבה העגום של אוכלוסיית המקום, אבל קשה להתעלם מהאירוניה המרירה שקיימת במחשבה שלחלק מתושבי השכונה אין כסף אפילו לקפוץ לקולנוע ולראות את עצמם על המסך הגדול.

High School Of Performing Arts NY ("תהילה")

המקבילה הניו יורקית לתלמה ילין ועירוני א' זכתה לתהילה של ממש כששימשה כרקע לסרטו המצליח של אלן פארקר, לסדרה המבוססת עליו, ולרימייק. המוני צעירים מוכשרים פחות או יותר ניסו להתקבל לתיכון הניו יורקי על מנת ללבוש חותלות, לשיר באמצע הרחוב ולוודא שלא יישאר אדם אחד בעולם שלא יזכור את שמם (Remember, Remember, Remember....). האם המציאות שחיכתה להם בין קירות המוסד הייתה דומה לחיים המסעירים של לירוי, ראלף, קוקו ושאר הדמויות המפזזות והמרקדות של הסדרה? קשה להאמין.

שכונת סקמפיה ("גומורה")

הבמאי מתאו גארון חי כחודשיים ב "סקמפיה", הרובע הידוע לשמצה של נאפולי, לפני שיצא לצילומים של "גומורה", שמתרחש בחלקו הגדול בשכונת העוני האלימה. החיים העלובים והמסוכנים של תושבי "סקמפיה", שחיים בפחד מתמיד מפני ה "קאמורה", המאפיה הנאפוליטנית ,מתוארים בפרטי פרטים ובצורה ריאליסטית לחלוטין בסרט, והעדות לכך היא שרוברטו סביאנו, הסופר שעל ספרו הסרט מבוסס, חי במחתרת מאז כתיבתו בעקבות איומים על חייו. האינפורמציה אותה הוא חשף בספר הייתה קצת מדויקת מדי כנראה. הסרט היה מועמד לאוסקר, ונאפולי תיזכר לעד כעיר נגועת פשע מאורגן ועוני.

אודייפור ("אוקטופוסי")

התרמילאים הישראלים שעצרו באודייפור במהלך הסיבוב הסטנדרטי שלהם ברג'אסטאן, מן הסתם שמו לב שלכל בית הארחה שני בעיר קוראים "אוקטופוסי" או "בונד הוטל", ושעל כל גגות העיר מוקרנת מדי ערב קלאסיקת ג'יימס בונד בכיכובו של רוג'ר מור. אודייפור מעולם לא התאוששה מהבחירה למקם את עלילת הפרק ה-13 בפרנצ'ייז האינסופי בעירם. עבור כלל אוכלוסיית העולם, אודייפור נחשפה בסרט כאחד היהלומים החבויים של הודו, מקום אקזוטי ומלא אווירה קסומה, כמו הרבה אחרים בהם בונד מבקר. אבל עבור תושבי אודייפור הסרט הפך לכרטיס ביקור, מקור לגאווה, ולאחד מסמלי העיר.

"עיר האלוהים"

סרט של פרננדו מייראלס, שהיה מועמד לארבע פרסי אוסקר בשנת 2002, מתאר את החיים בשכונת פשע בריו דה ז'נרו ששמה כשם הסרט. למרות שלרגעים הסרט מתנהג כאילו היה סרט של קוונטין טרנטינו – דמויות צבעוניות, אקדחים, שיק סבנטיז – ברגעים אחרים הוא מתנהג כמו מסמך חברתי מזעזע. צילומי הלוקיישן והליהוק של תושבי השכונה לחלק מהתפקידים גרמו לאותנטיות להישמר, בסרט שללא ספק היה אחד ממקורות ההשראה ל "עג'מי".