אייר ג'ורג'ן

לאט לאט, בלי יותר מדי רעש וצלצולים, ג'ורג' קלוני הפך לאחד מכוכבי הקולנוע הגדולים של דורנו. בעשור האחרון של המאה הנוכחית שלטו אמנם במסך צמד היפיופים בראד פיט וטום קרוז, אבל סימני הגיל ושחיקת הזמן עשו את שלהם, ועתה התפנה המסך לקלוני, שמציג גבריות בסגנון אחר. מפתיע לגלות שהוא לא ממש מבוגר מצמד נערי הפוסטר הנ"ל (פיט בן 46, קרוז בן 47, קלוני בן 48), אבל בניגוד אליהם, הוא לא מקרין ניסיון נואש להישאר צעיר לנצח. יש בו משהו מחוספס, וזה עובד.

ג'ורג' קלוני הוא לא נער אלא גבר, והוא מזכיר בנוכחותו הקולנועית את הכוכבים הגבריים הדגולים של הקולנוע הקלאסי, כמו האמפרי בוגארט, קארי גראנט וקלארק גייבל (אבל בניגוד אליהם, הוא לא חושש להשתטות מדי פעם). בימים אלו מוקרנים בישראל לא פחות משלושה(!) סרטים בכיכובו: דיבוב בסרט האנימציה למבוגרים "מר שועל המהולל" (שמופץ בינתיים רק בסינמטקים), הקומדיה ההזויה "גברים שבוהים בעיזים" ו"תלוי באוויר". האחרון אמנם נופל לז'אנר של קומדיה רומנטית, אבל הוא הסרט הטוב והמרשים מבין השלושה, ומזקק באופן המוצלח ביותר את תכונות הכוכב של קלוני.

טרמינל, ז'ה טם

קלוני מגלם בסרט את ריאן בינגהם, עובד בכיר וותיק בחברה שהשירות אותו היא מספקת לתאגידים ברחבי ארצות הברית הוא הודעה פנים-אל-פנים על פיטורים לעובדי התאגיד. בינגהם משתכר היטב כמפטר מקצועי, אך חי חיים תלושים, כאשר הוא מבלה את רוב ימיו בדרכים, או יותר נכון באוויר ובשדות תעופה. עם זאת, הוא מרוצה: הוא אוהב את חייו חסרי המחויבות וחסרי הקשרים, ואף מעביר סדנאות בהן הוא ממליץ למאזיניו להשיל מעל גבם כל משא, פיזי או רגשי, ולהיות חופשיים כמוהו. שגרת חייו מתערערת עם התפתחותו של מפגש רומנטי אקראי עם אשת עסקים (ורה פרמיגה) באחת הטיסות, ועם כניסתה של עובדת צעירה (אנה קנדריק) לחברה, שמאיימת להפוך את כל תהליך הפיטורין לעניין אינטרנטי בשלט רחוק.

קלוני מופיע בסרט באחת מהופעותיו המבריקות והסוחפות כשחקן קולנוע. הוא מגלם באופן שובה לב את איש העסקים השרמנטי והאדיש, ומאפשר לנו במהלך הסרט להיכנס אט-אט ובאופן טבעי למעמקי הדמות, ולראות אותה עוברת שינוי אמיתי ומרגש. הוא זוכה לסיוע לא פחות מרשים מצמד כוכבות המשנה, פרמיגה וקנדריק, שמגלמות אף הן דמויות מורכבות וחד פעמיות. אין ספק בכך ש"תלוי באוויר" יהווה לשתי השחקניות מקפצה לתפקידים הוליוודים משמעותיים יותר מאלו שגילמו עד כה.

תודה שפיטרתם

גם במאי הסרט, ג'ייסון רייטמן, ראוי למחמאות. רייטמן הוא במאי צעיר שזכה לפרסום בזכות סרטו הראשון, "תודה שעישנתם", ואף יותר מכך בזכות סרטו השני, שהיה מועמד לאוסקר, "ג'ונו". בסרטיו הקודמים ניכר כשרון רב, אך הם סבלו ממחלות ילדות ומבוסריות מסוימת (במיוחד "ג'ונו", שזכה להערכה הרבה מעבר למידתו, ולאוסקר על התסריט). "תלוי באוויר", סרטו השלישי, מועמד גם הוא לפרסי האוסקר (לסרט, לבמאי, לשחקן, לשתי שחקניות המשנה ולתסריט), אך מהווה יצירה שלמה הרבה יותר, בוגרת ורבת רבדים.

הסרט מתייחס למשמעויות החברתיות של פיטורין (כמעט כל המפוטרים בסרט מגולמים על ידי אנשים אמיתיים, שמספרים את סיפורם שלהם), בוחן את החברה התאגידית בארצות הברית ואת השפעותיה על העובד האינדיווידואלי – בין אם הוא בכיר כמו הגיבור, או זוטר כמו אלו שהוא מפטר. עם זאת, יותר מכל, מדובר בקומדיה רומנטית מקורית ונוגעת ללב, שמספרת את סיפורם מאבקם של גיבוריה בבדידות, מאבק שמסתיים לעיתים בהצלחה, ולעיתים קרובות יותר, בכשלון.