התהום הרע

הפרטים היבשים: "על סף תהום", באנגלית "Edge of Darkness". מבוסס על מיני-סדרה איכותית של ה-BBC מלפני עשרים וכמה שנים.
ארה"ב, 2010. 117 דק'.

במאי: מרטין קמפבל ("קזינו רויאל" - החדש, לא הפרודיה מ-1967, וגם את המיני-סדרה הנ"ל).

שחקנים: מל גיבסון (סרט ראשון כשחקן מאז "סיינס" מ-2002), ריי וינסטון ("ביוולף", "לצאת נקי").

מה הסיפור? בתו של שוטר קשוח (גיבסון) נרצחת לו מול העיניים. נדמה שהוא היה מטרת ההתנקשות אבל בסרטים דברים לעולם אינם כפי שהם נראים. בניגוד לעצת מפקדיו, יוצא האב השכול לספק חקירה, ספק מסע נקמה ומגיע בעזרתו של זר מסתורי (וינסטון) עד לחלונות הגבוהים של הממשל האמריקני.

במשפט אחד: כמו "חטופה" של ליאם ניסן רק עם נאצי במקום שינדלר ובת מתה במקום בת חטופה.

אז למה כן? די ברור שמל מנסה כאן לשקם את הקריירה שבהחרבתה השקיע כל כך הרבה זמן ומאמץ, בעזרת מותחן שגרתי, "לפי הספר", שלא לוקח יותר מדי סיכונים. האקשן סביר, יש רגעים של מתח אמיתי, ותודה לאל: להבדיל מהאייטיז, גיבסון כבר לא מתעקש לחשוף את ישבנו.

ולמה לא? מל גיבסון מתחיל אצלי במינוס אוטומטי בגלל שהבחור, לכאורה, מה לעשות, היה מעדיף לראות את סביי וסבותי במשרפות. הצצה חטופה בקרדיטים מראה שרבים מיהודי הוליווד מחזיקים בדעה דומה ומסרבים לעבוד איתו. ובלי יהודים, כידוע, אי אפשר לעשות סרטים, בטח לא סרטים טובים.

העלילה שבלונית, צפויה לפרקים ומופרכת לפרקים אחרים. הופעתו של גיבסון, עם המבטא הבוסטוני וקרבות האגרופים שאינם לגילו, מביכה חלק גדול מהזמן. לא מעניין. עוד מותחן חסר מעוף.

הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל: חתיך הוא כבר לא, רומנטיקה אין, אז נשארנו רק עם מכות ויריות – הכי סרט בנים.

הדייט שתקע אותי: מעט אפל מכדי לשמש כמותחן דייטים, ועל הומור אין מה לדבר – איפה דני גלובר כשצריך אותו?

מדד הזיקפה: הבחורה היחידה בסרט נרצחת אחרי 3 דקות. נמוך, נמוך.

דם על הידיים: דם יש הרבה (על הידיים, על הפרצוף, על השטיח...) וגם מניין הגופות גבוה. לא לילדים.

האורך דווקא כן קובע: יש קצב טוב, כי כזכור מדובר במיני-סדרה שנדחסה לאורך של פיצ'ר, אבל 117 דקות זה עדיין יותר מדי מזמני.

בוטום ליין: תעשה איזה ביו-פיק על דוד בן-גוריון ונשקול לשכוח ולסלוח.

>>> דני סגל תוהה אם מל גיבסון יצליח לשקם את התדמית שלו