עג'מי – האנדרדוג של האוסקר?

אז "עג'מי" מועמד לאוסקר. כל הכבוד. אחרי שסיימנו לצעוק "יש!" ופינינו את הלו"ז של היום שאחרי הטקס כדי שנוכל לנוח מהלילה המותח שצפוי לנו, מתחילים באופן בלתי נמנע פלאשבקים מכאיבים לטקסים של השנתיים האחרונות. בעיקר לשני רגעים ספציפיים שקשורים לסרטים "פרידות" ו"הזייפנים", ולזכיות שלהם בפרס הנכסף. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה וירון שני וסכנדר קובטי יחזרו ליפו בידיים ריקות, או שהפעם זה באמת עומד לקרות?

כמו תמיד באוסקרים, קשה לומר, אבל על פניו הסיכויים שלנו לא נראים מזהירים. שני הפייבוריטים לזכייה בקטגורית הסרט הזר השנה הם "נביא" של ז'אק אודיאר הצרפתי, ו"סרט לבן" של מיכאל הנקה האוסטרי, שמייצג דווקא את גרמניה. רוב פרשני האוסקרים עסוקים כרגע בניסיון להחליט מי מביניהם יזכה, כשל "עג'מי" אף אחד לא באמת מתייחס כאל מועמד סביר.

ההייפ מסביב לשני הסרטים הללו הלך וגבר מהרגע שהם כבשו את פסטיבל קאן - "נביא" העלה בחכתו את הפרס הגדול של חבר השופטים ו"סרט לבן" קטף את "דקל הזהב". מבין שניהם נדמה כי ל"סרט לבן" יש את הסיכוי הגבוה יותר לזכות באוסקר - לא רק שהוא זכה בגלובוס הזהב, כסרט תקופתי, בשחור-לבן, עם סיפור חזק, הוא מתאים במדויק לתפיסה המסורתית לגבי איך סרט אירופאי אמור להראות, דבר שמנחה בד"כ את חברי האקדמיה. "סרט לבן" מועמד גם בקטגורית הצילום, דבר שמגביר כשלעצמו את סיכויי הזכייה שלו בפרס הסרט הזר.

מצד שני, ידוע כי קטגורית הסרט הזר היא אחת המסתוריות והלא צפויות ביותר בטקס, וכי קשה במיוחד למצוא בה חוקיות שעובדת. גם "ואלס עם באשיר", כמו "סרט לבן", הגיע לטקס עמוס הייפ ומצוייד בגלובוס מוזהב, דבר שלא עזר לו ברגע האמת. הסרט "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים", זוכה "דקל הזהב" של 2007, כמו גם "גומורה" המדובר מהשנה שעברה, לא היו כלולים אפילו ברשימת המועמדים. לעומת זאת סרט נמוך פרופיל כמו "פרידות" הפתיע בשנה שעברה וזכה על פני פייבוריטים כמו "באשיר" ו"בין הקירות". במשך השנים, בחירותיהם של חברי האקדמיה היו משונות עד דביליות, ונדירים המקרים בהם הם קלעו לטעמו של הקהל, או לטעמם של המבקרים.

אם "מטען הכאב" יכול, אז כנראה שגם "עג'מי"

בקטגוריה בה הפתעות הן הסטנדרט, גם אנדרדוג כמו "עג'מי" יכול להפוך לזכייה המפתיעה של הטקס. ומה יכול להיות מפתיע יותר מזכייה של סרט ישראלי? אחרי הכל, זה מעולם לא קרה.

אבל אם מביטים לעומק בתוצאות של עונת הפרסים הנוכחית, ניתן להבחין בכל זאת באלמנט בולט ומפתיע שיכול בהחלט לרמז משהו לגבי סיכויי ההצלחה של "עג'מי". ההצלחה הפנומנלית של "מטען הכאב", סרטה של קת'רין ביגלו, טרפה את הכללים, וכרגע נדמה כי הטעם של המבקרים האמריקאים הרבה יותר פתוח לשפה קולנועית ריאליסטית ונועזת כמו זו אותה ניתן למצוא גם ב"עג'מי".

גם "מטען הכאב", כמו "עג'מי" מתרחש בשכונות מזרח תיכוניות מסוכנות רוויות פשע ואלימות, מצולם בסגנון צילום תזזיתי וסמי-תיעודי, משתמש בלוקיישנים אמיתיים, ומלהק שחקנים לא מקצועיים. נקודות הדמיון הרבות בין "מטען הכאב" לבין "עג'מי", מורות על שינויי תפיסתי שאולי, אם יהיה לנו מזל, יוביל לזכייה מפתיעה של הנציג הישראלי.

גם ההכללה המפתיעה של "מחוז 9" בעשיריית המועמדים לאוסקר הסרט הטוב משתלבת עם אותה המגמה. אחרי הכל מדובר בסרט מוקומנטרי שמתרחש בגטו מוכה עוני בדרום אפריקה, אותו העדיפו האקדמאים על פני "אינוויקטוס", סרט הרוגבי הנוצץ של קלינט איסטווד בו מגלם מורגן פרימן את נלסון מנדלה. מבין שני הסרטים הללו, "אינוויקטוס" נראה הרבה יותר כמו סרט אוסקרים, ובכל זאת, "מחוז 9" תפס את מקומו.

לפני חודשיים אף אחד לא היה מהמר שמספר המועמדויות של "אווטאר" ושל "מטען הכאב" תהייה זהה, אבל היום יש לא מעט אנשים ששמים את הכסף שלהם דווקא על סרטה של ביגלו. אחרי הכל, אם יש תכונה שהאקדמיה מזוהה אתה זו תקינות פוליטית. לפסוח על האופציה להעניק בפעם הראשונה בהיסטוריה את פרס הבימוי לאשה זו ללא ספק הזדמנות שיהיה להם קשה לוותר עליה, ומי שזוכה בפרס הבימוי כמעט תמיד זוכה בפרס הסרט הטוב. אם חברי האקדמיה יעדיפו את "מטען הכאב" על "אווטאר", יש סיכוי לא רע בכלל שהם יעדיפו גם את "עג'מי" על "סרט לבן".

>>> רשימת המועמדים המלאה לאוסקר
>>> מהגלובוס עד האוסקר: סיקור מיוחד של עונת הפרסים