עז איז

"גברים שבוהים בעיזים" היא קומדיה שנונה וחצופה על הרפתקאותיהם המשונות של יוצאי יחידה טלפתית בעירק, שהיתה יכולה להפוך לפצצה אמיתית אם רק היה לה במאי מנוסה. יואב אברמוביץ' מעז

"גברים שבוהים בעיזים" הוא שם לסרט שצופה שאינו יודע עליו כלום עשוי להעלות בדמיונו ערבות מאובקות בהן נודדים שבטים של גברים מאובקים, כאשר ביניהם צץ מדי פעם איש חכם או נזיר-לוחם שבוהה בעיזים ומתחבר מיסטית אל הטבע. סרט המתאר עולם אותו אנו, אנשי המערב השבע והדקדנטי, לא נבין מעולם. עולם העמוס בקלישאות ניו-אייג' שטחיות מהסוג שגורם לג'יימס קמרון לערפל את עיניו באורגזמה דביקה וכחולה בתלת מימד.

עם זאת, למרות ש"גברים שבוהים בעיזים" אכן עוסק בניו-אייג' והתחברות אל אמא-אדמה, גיבוריו הם לא בני שבט חייזרים או נוודים מקזחסטן, אלא חיילים קשוחים בשירות צבא ארה"ב המהולל. התוצאה של חיבור בלתי-קדוש זה היא בהכרח קומדיה הזויה, המערבת צבא ומלחמה עם תרגילי יוגה והרמוניה, ופתיחה של העין השלישית למען שלום העולם תוך כדי לבישת מדי הסוואה.

גיבור הסרט הוא עיתונאי קטן בשם בוב ווילטון (יואן מקגרגור), שנוסע מארה"ב אל עירק בשיאה של מלחמת המפרץ השנייה, על מנת להוכיח לאשתו לשעבר (שזרקה אותו לטובת העורך הגידם שלו - רגע משונה במיוחד בסרט) שהוא שווה משהו. בעיראק הוא נתקל באיש עסקים תמהוני בשם לין קאסידי (ג'ורג' קלוני), המתגלה כחייל אמריקני לשעבר מיחידה סודית שאומנה להלחם באמצעות יישום שיטות על-טבעיות, שאמינותן מפוקפקת למדי. ווילטון מצטרף אל קאסידי במסעו אל תוך עירק, מתוך רצון לתעד את הסיפור המופרע על היחידה הביזארית אליה היה שייך, אותה הקים קצין שהפך להיפי אחרי שנפצע בויטנאם (ג'ף ברידג'ס, שמעלה פה זכרונות מתפקידו הקאלטי ב"ביג ליבובסקי"). במהלך הסרט השניים נכנסים לעומק הטירוף האנושי: בעירק הכבושה והמדממת מצד אחד, ובסיפורה של היחידה המוזרה מצד שני.

היוגורט הזה צריך קצת גרנולה

"גברים שבוהים בעיזים" היא קומדיה מרתקת, שחוקרת את הגבול שבין בדיה למציאות בתוך מוחם הקודח של ספק-גאונים ספק-מטורפים, שקיבלו גושפנקא ועידוד לאמונות הבלתי שגרתיות שלהם מאחד הממסדים השמרניים והמחוספסים ביותר שיש. מצד אחד מדובר בקומדיה אבסורדית שלועגת לטמטום המובנה במערכת הצבאית, בסגנון "מלכוד 22", ומצד שני, בסרט פסיכדלי שנכנס לתוך מוחו של משוגע, ומסרב בתוקף לנקוט עמדה בעד או נגד, בסגנון "פחד ותיעוב בלאס וגאס" (רק עם קצת פחות סמים. נו, לפחות בלי קוקאין). רק כטעימה מהמרקחת, ניתן לציין שחיילי היחידה שומרים על כושר קרבי על ידי בהיה בעננים על מנת לפוגג אותם ומכנים את עצמם "אבירי ג'דיי".

את הסרט ביים גרנט הסלוב, שחקן הוליוודי ותיק ושותפו של ג'ורג' קלוני לכתיבה והפקה של הסרט המועמד לאוסקר "לילה טוב ובהצלחה". זהו ניסיון הבימוי הראשון שלו, והדבר ניכר בפערים הרבים בין הפוטנציאל הקומי של הסרט, לביצוע בפועל, שלעיתים מפספס במעט את המטרה. בעוד הסרט מבוסס על תסריט מבריק, הבימוי לא מצליח להתחייב על סגנון או כיוון מסויים. למרות שאקלקטיות זו דווקא תומכת במידת מה בתודעה התלושה של גיבורי הסרט, הסרט עצמו לעיתים מנותק מדי, והצופה עשוי למצוא עצמו הולך לאיבוד.

הסרט ניצל מכשלון בזכות אנסמבל השחקנים המבריק שלו, שניתן לחוש בהנאה הרבה בה גילמו את הדמויות המקוריות. קלוני, ברידג'ס וקווין ספייסי (שמגלם את אחד החיילים ביחידה הסודית) משחקים באופן משוחרר ומלא חיים, ולמרות שהדמויות אותן הן מגלמים לעיתים נעות מצדו הלא נכון של גבול השפיות, הם מצליחים להפוך אותן למובנות, אנושיות ומצחיקות גם ברגעים הקשים ביותר שלהן. "גברים שבוהים בעיזים" הוא פארסה מרעננת ומקורית על צבא, על מלחמה, על ניו-אייג' ועל טירוף מהסוג הישן והטוב, ולמרות שלעיתים היא מאבדת פוקוס, גם גיבוריה לא תמיד מפוקסים, וטוב שכך.