רוק 90

הפרטים היבשים: "זה מסובך", באנגלית "It's Complicated". ארה"ב, 2009. 118 דק'.

תסריט ובימוי: ננסי מאיירס ("החופשה", "מה נשים רוצות").

שחקנים: מריל סטריפ, אלק בולדווין, סטיב מרטין, ג'ון קרסינסקי (ג'ים מ"המשרד" האמריקני).

מה הסיפור? עשר שנים אחרי שבעלה (בולדווין) עזב אותה עבור פרגית אתנית ואתלטית, ג'יין (סטריפ) כבר מאוששת ומצליחה בעסקים אבל קצת בודדה בביתה הענק והריק. בטקס סיום הקולג' של בן הזקונים, מתפתח רומן מחודש בין בני הזוג לשעבר. כשלתמונה נכנס מחזר מקסים וגרוש טרי (מרטין) העניינים מתחילים באמת, ניחשתם, להסתבך.

במשפט אחד: גברת אוסקר בכבודה ובעצמה מככבת בקומדיה רומנטית לגיל המעבר עם שם שמרפרר לפייסבוק. מי היה מאמין.

אז למה כן? שלושת השועלים הוותיקים באים לתת עבודה ולא מאכזבים: סטריפ משכנעת כתמיד, בולדווין בשיאו עושה ווריאציה חמודה על ג'ק דונאגי וסטיב מרטין מסוגל להצחיק גם עם תנועה מחושבת של הזרת. ההומור הרומנטי מוצלח אבל דווקא רגעי הסלפסטיק היו אלה שקרעו את קהל הפנסיונרים מצחוק וגרמו לי לקוות שיש ניידת שח"ל בכוננות מחוץ לאולם. יש לציין גם את קרסינסקי, שדווקא מעמדת המתלמד הצעיר מקבל חלק ניכר מהפאנצ'ים הטובים ולא מפספס כמעט אף אחד מהם. ולמה לא, אפשר לפרגן: סקס ואהבה של בני 50+ זה משהו שאתה לא רואה כל יום בהוליווד הסוגדת לנעורים, אז כל הכבוד לננסי מאיירס.

ולמה לא? בשלב מסוים, רמת החיים של סטריפ ובני משפחתה כפי שהיא מוצגת על המסך פשוט מקוממת. היא כולה מנהלת מאפייה אבל חיה באחוזת פאר כפרית שאין מצב שעלתה פחות מ-20 מליון דולר (כנראה שהמאפינס שלה זה באמת משהו מיוחד). יש בריכה ומכוניות שוות וגינת ירק מושקעת שבמציאות צריך צבא של תאילנדים כדי לתחזק אותה. ההשתאות הראשונית מהעיצוב המוקפד הופכת למרמור, ביחוד בעוד שבימי מיתון כתיקונם הוליווד דווקא מנסה לתאר דמויות עממיות, דבר שבעיקר פוגע באמינות של הסרט. מעבר לכך יש לי רק עוד תלונה אחת קטנה: היה אפשר לתת לגאון הקומי סטיב מרטין להתפרע קצת יותר, בייחוד בסצנת הצינגלה הבלתי נמענת.

הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל: קצת יותר סרט בנות מסרט בנים, וכשאני אומר בנות אני מתכוון לבנות חוג הברידג' שקונות כרטיס לסינמה רק כשיש הנחת אזרח וותיק.

הדייט שתקע אותי: אם ב"דייט" הכוונה היא ללחשושים ביידיש במעבר, משקפי קטראקט כתחליף למשקפי תלת-מימד ומולטי-וויטמין במקום פופקורן, אז כן זהו סרט דייטים לכל דבר. איך שהסרט נגמר כולם עלו על הטרנזיט חזרה ל"מעון סביון", חוץ ממייד'לה אחת עם אלצהיימר שזרמה איתי לסיבוב הזוי בעיר.

מדד הזיקפה: רק עם סיאליס.

דם על הידיים: אוי גוואלד, חס ושלום.

האורך דווקא כן קובע: 118 דקות זה לא מעט הפסקות פיפי, אבל הסרט מחזיק את האורך למעט מריחה קלה לקראת הסוף.

בוטום ליין: קחו את אמא ליומית, ובתמורה היא תפנק אתכם עם צ'ולנט בשבת. הפתעה נעימה.