טולפאן קליטה

אמנם הקומדיה "בוראט" הצטיינה ביכולתה לחשוף חלקים בלתי-נעימים באחוריה של ארצות הברית, אבל באותה העת, היא עשתה עוול נוראי לארץ אחרת, קזחסטאן. סאשה ברון-כהן שיחק בה כתב חדשות קזחי בור ואנטישמי, ובהיסח דעת צייר את כל קזחסטן ככזו. אמנם ברור היה לכל צופה בר דעת שמדובר בסאטירה מופרכת, אבל מאחר ושום מידע אחר לא זמין לצופה הממוצע על הארץ המרכז-אסייתית הענקית הזו, הסטריאוטיפ של בוראט העלוב והאומלל הוא כל מה שנותר שמנסים לחשוב על קזחסטן.

"טולפאן" הוא סרט קזחי מקורי, ולא סאטירה מערבית, ועשוי לתקן במעט את העוול שיצר בוראט. אמנם הוא מתרכז באחד החלקים הנידחים של קזחסטן, אבל בה-בעת, הוא מציג אותם באור אנושי ומלא חמלה. גיבור הסרט הוא אסה, בחור צעיר שזה עתה השתחרר משירות צבאי כמלח בצי הרוסי, וחזר להתגורר באוהל הנוודים של אחותו ובעלה בערבות האינסופיות של מרכז אסיה. חלומו של אסה הוא להפוך לבעל עדר כבשים משלו, אך על מנת להגשים את החלום הזה עליו להינשא. הבעיה העיקרית העומדת בפניו היא שהבחורה הפנויה היחידה בטווח של מאות קילומטרים, טולפאן שמה, לא מעוניינת בו, כי אוזניו גדולות מדי.

עלילת הסרט עשויה להישמע בעצמה כמו אוסף סטריאוטיפים קיטשי, מעין תמונת ראי ל"בוראט" המציגה תמונה שקרית לא פחות, אך למרבה השמחה אין זה המצב. מדובר בסרט המתייחס לכל אחת מדמויותיו בכבוד הראוי לה, ויותר מזה, שופע בהומור עדין ואנושי. הסרט מציג סיפור משפחתי שהוא מצד אחד פשוט מאוד, אך מצד שני בעל איכויות כמעט מיתולוגית, על רצונו של הגיבור להשתחרר מכבלי המשפחה והעבר, ולהתבגר לאדם בזכות עצמו.

קשה מאד להסתתר בערבה

הסיפור הפשוט הזה נטען באיכויות המיתולוגיות לא מעט בזכות הנופים עוצרי הנשימה אותם תופסת מצלמת הבמאי, סרגיי דבורצבוי, שזהו סרטו העלילתי הראשון, לאחר שביים כמה סרטים תיעודיים מוערכים. הערבה הקזחית השטוחה, המונוטונית והאינסופית יוצרת תחושה של חופש מוחלט, אך באותה העת, גם של כלא משפחתי מחניק, ממנו לא ניתן להימלט לשום מקום. יישוב הקבע הקרוב ביותר הוא במרחק מאות קילומטרים, ואין שום תחבורה ציבורית, או אפילו רכב מקרי שיכול לאסוף טרמפיסטים.

הסרט מצולם בשוטים ארוכים ורבי עוצמה, המציגים התרחשויות חיות ברצף לא קטוע. גם זה נשמע כמו מתכון ל"סרט זר" סטריאוטיפי, אבל יכולתו של הבמאי לתבל את החדגוניות של השממה ושל השוטים הארוכים ברגעי הומור חי ואוטנטי נותנים לסרט איכויות בלתי שגרתיות. "טולפאן" הוא לא "אווטאר" – אין בו חייזרים כחולים שעפים על דרקונים, אבל למרות זאת (ובפחות מאחוז מהתקציב) הוא מציג עולם שמרגיש הרבה יותר זר ומוזר בנופיו ובמנהגיו. כמעט מיותר לציין שהוא הרבה יותר מרגש.