גלובוס הארד

רשימת המועמדים פורסמה כבר מזמן, חברי תא הכתבים הזרים של הוליווד כבר שלחו את הבחירות שלהם ודיווחים לגבי אורחים זוהרים במיוחד ומגישי הפרסים השונים כבר מילאו את מדורי הקולנוע והטלוויזיה. הכל מוכן לקראת טקס חלוקת גלובוס הזהב השישים ושבעה במספר, שיתקיים ביום ראשון הקרוב. כל מה שנשאר עכשיו זה לשאול, למי אכפת? האם מישהו עדיין לוקח ברצינות את הטקס הזה, או שהוא הפך באופן סופי להיות האח הקטן והמעצבן של האוסקרים שאף אחד לא באמת מתייחס אליו?

הגלובוסים נחשבו מאז ומתמיד כסוג של פריוויו לאוסקרים. האורחים אולי יושבים ליד שולחנות ולא בשורות, וגם פרסים להישגים בטלוויזיה מחולקים במהלך הערב, אבל רשימות הזוכים עצמן נחשבות באופן מסורתי לתחזית מדויקת למדי לבחירות האקדמיה. אבל כיום, לאחר עשור בו התיאום בין שני הפרסים היה במגמת ירידה, כשפרסי איגודי המבקרים השונים נושפים בעורפם, יש הטוענים כי המשמעות של טקס חלוקת פרסי גלובוס הזהב ביחס לאוסקר זניחה.

מאז 1944, השנה בה חולק פרס גלובוס הזהב לראשונה, ארבעים וחמישה סרטים שזכו בגלובוס הזהב לדרמה הטובה ביותר או לקומדיה הטובה ביותר הפכו לזוכים המאושרים באוסקר הסרט הטוב, מה שמשאיר בסך הכל עשרים ואחד שנים בהן תא הכתבים הזרים הצליח לפספס בתחזית. ניתן לייחס את אחוזי ההצלחה הגבוהים לעובדה שהחל משנת 1951 חולקו שני פרסים שונים לקומדיה ודרמה, דבר שהכפיל את הסיכויים לקלוע לטעמם של חברי האקדמיה.

כבר בשנים הראשונות לחלוקת הפרס נוצרה באופן מידי התאמה בין הטקסים שהגיעה לשיא בין השנים 1956 ל -1968, שלוש עשרה שנים רצופות בהן זכו באוסקר ובגלובוס אותם הסרטים בדיוק. בשנות השבעים בערך חמישים אחוז מהסרטים הזוכים בשני הפרסים היו זהים, כשבשנות השמונים והתשעים הם שוב ישרו קו כשכל הסרטים שזכו בגלובוס בין 1983 ל-1990 ובין 1996 ל-2003, המשיכו לקטוף גם את האוסקר.

אבל בשנים האחרונות נדמה כי הגלובוסים כבר אינם אינדיקציה של ממש. המהפך קרה בין השנים 2004 ל-2007, ארבע שנים רצופות בהן נבחרו סרטים שונים לחלוטין בשני הטקסים. על התקדים ההיסטורי התווסף מקרה יוצא דופן במיוחד ב-2005, כש"קראש", הזוכה באוסקר הסרט הטוב אפילו לא נכלל ברשימת המועמדים לפרס הדרמה הטובה ביותר בטקס גלובוס הזהב. הרצף נשבר אמנם בשנה שעברה, עם "נער החידות ממומביי" ששוב איחד את שתי קבוצות הלקטורים. האם יצליח "אווטאר" לעשות את אותו הדבר השנה?

ההימורים מסתבכים

השנה הגדילה האקדמיה את מספר המועמדים לפרס הסרט הטוב מחמישה לעשרה, שינוי שמגדיל את הסיכויים של סרטים פחות שגרתיים למצוא את עצמם מועמדים לאוסקר. אבל למרות שהסיכויים של סרטים ספציפיים למועמדות לאוסקר גדלים, יהיה זה תמים לחשוב שהרשימות של האוסקרים והגלובוסים בכללותן יהיו זהות.

השוואה בין רשימות המועמדים לפרסים הגדולים בעשור האחרון מוכיחה כי גם בתחום זה החפיפה בבחירות אינה מובנת מאליה בכלל. רק בחמש מתוך עשר השנים האחרונות נכללו כל חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר באחת משתי הרשימות של הגלובוס, אז אין סיבה לחשוב שדווקא בשנה בה יש יותר מועמדויות להמר עליהן ההצלחה בניבוי המועמדים תהיה גבוהה יותר.

נדמה שתא הכתבים הזרים קצת ירה לעצמו ברגל לפני שלוש שנים כשהוסיף את קטגוריית סרטי האנימציה. בעוד באוסקרים פרס הסרט הטוב הוא קטגוריה אליה יכולים להיות מועמדים גם סרטים המועמדים לאוסקר הספציפי של סרטי האנימציה, החוקים של גלובוס הזהב אינם מאפשרים לסרט אנימציה להיות מועמד לפרס הקומדיה הטובה ביותר.

קומדיות זה לא לאוסקר

אלמנט נוסף שגורם לחוסר תאום בין רשימות המועמדים הוא הפרש הזמן. בין התאריך בו מפורסמות המועמדויות לגלובוס לבין הדדליין של חברי האקדמיה עובר יותר מחודש, במהלכו סרטים קמים ונופלים. הוליווד של דצמבר היא לא הוליווד של ינואר. הדבר ניכר השנה בעיקר בהקשר של "תשע", שהיה לפני מטר הביקורות הרעות כשהתפרסמו המועמדויות לגלובוסים.

אבל ההבדל המרכזי הוא בעדיפות הלא פרופורציונלית שנותן הגלובוס לקומדיות וסרטים מוזיקליים. בשנות החמישים, תור הזהב של הסרטים המוזיקליים, היה אולי הגיוני לצרף אותם ואת הקומדיות על מנת לייצר קטגורייה חדשה. אבל כיום, דווקא צעד שנעשה במקור על מנת להגדיל את הסיכויים לנבא את האוסקרים יוצר אפקט הפוך. חברי האקדמיה אינם ידועים בחיבתם לקומדיות ומן הסתם הם יעדיפו להכליל מלכודות אוסקר כמו "אינוויקטוס" או "השליח" על פני מועמדים בקטגוריית הקומדיה של הגלובוס כמו "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" או "500 ימים של סאמר".

טקס גלובוס הזהב הוא בהחלט מכונת יחסי ציבור משומנת, והוא יכול לעזור לחברי האקדמיה להתכוונן על סרטים מדוברים יותר, ולעורר הייפ מסביב למתמודדים בקטגוריות ספציפיות. סנדרה בולוק לדוגמא, עם שתי המועמדויות שלה השנה, או מט דימון, שמועמד גם הוא בשתי קטגוריות. הגלובוס גם מפגיש את הלקטורים עם המתמודדים דרך המסך הקטן. אין לזלזל בחשיבות של נאום תודה מרגש או יוצא דופן, או אפילו של הופעה זוהרת במיוחד על השטיח האדום. אבל אם מישהו מתכנן לבסס את הימורי האוסקר שלו על התוצאה של הטקס ביום ראשון, כדאי לו לחשוב פעם נוספת.