המלך של הוליווד

"לפעמים נמאס לי לשחק את הבחור שנקלע לקטטה ומיד כשהיא נגמרת מתחיל לשיר לבן אדם שאיתו הוא הלך מכות", התלונן אלביס פרסלי על הקריירה הקולנועית שלו בציטוט מפורסם, ובהזדמנות אחרת הוסיף ש"הדבר היחידי שיותר גרוע מלראות סרט גרוע, זה להשתתף באחד".

למרות שאלביס פרסלי, גדול הכוכבים המוזיקליים של המאה הקודמת, השתתף בין השנים 1955 ל-1970 ב-33 סרטים, גם המעריצים השרופים שלו בדרך כלל אינם טורחים לצפות בהם. הדיעה הרווחת היא שמדובר באוסף של קומדיות מוזיקליות מטופשות להחריד שרק ותיקי המעריצים שחוו את ההיסטריה ההמונית סביב אלביס בזמן אמת ימצאו בהם עניין, וגם אז יהיה זה ערך נוסטלגי בלבד. יום ההולדת ה-75 של המלך שנחגג בימים אלו הוא הזדמנות מצוינת להעיף מבט נוסף על המקצוע השני של חתן השמחה, ולבדוק האם הסרטים הללו הם אכן ניסיונות נלוזים למנף את הצלחתו המוזיקלית על מנת למכור כרטיסי קולנוע, או שאולי קיים בהם בכל זאת ערך, ומסתתרים ביניהם יהלומים חבויים.

בעקבות ג'יימס דין

אלביס חשף פעם כי שניים מהסרטים האהובים עליו הם "חשמלית ושמה תשוקה" ו"מרד הנעורים", ולכן אין זה מפתיע שבתחילת דרכו הוא שאף לדמות לג'יימס דין ומרלון ברנדו, שכיכבו בהם. דמות הצעיר המורד, שעושה כמיטב יכולתו להפגין גבריות אך מכיל גם צד עדין ופגיע, הפכה למיתוס מכונן בסוף שנות החמישים, ולמודל לחיקוי עבור דור שלם, שאלביס היה נציגו. כשהופיע אלביס בתפקיד משנה ראשון, בסרט ששמו כשם אחד מלהיטיו הגדולים "Love Me Tender", שאיפתו היתה להפוך לשחקן אופי דרמטי של ממש, מז'אנר בוגרי הסטודיו למשחק של לי שטרסברג, עליהם נמנו שני השחקנים שהוזכרו, כמו גם פול ניומן, מרילין מונרו ורבים אחרים.

ריקוד האסירים

בתקופה זו השתתף אלביס בשלושת הסרטים שנחשבים לפסגת הישגיו הקולנועיים, "רוק בבית הסוהר", "King Creole" ו"Flaming Star". "רוק בבית הסוהר" מספר את סיפורו של צעיר בעל מזג נפיץ שמוביל אותו בסופו של דבר לבית הסוהר, וזכור בעיקר בזכות השיר אותו מבצע אלביס בין כתלי הכלא בליווי כוריאוגרפיה קלאסית שמבוצעת על ידי האסירים. "King Creole", שבויים על ידי מייקל קורטיז ("קזבלנקה") ונחשב על ידי המלך עצמו לחביב עליו מבין סרטיו, עוסק בזמר צעיר שמסתבך עם פושע מסוכן (וולטר מתאו צעיר) לאחר שהוא מסרב להופיע במועדונו. למרות שבשני הסרטים הללו משולבים לא מעט שירים, הם נחשבים עד היום לדוגמאות מצוינות לסגנון ה "טינייג'רים במשבר" שהיה אופנתי באותה התקופה, ובהם התקרב אלביס לשאיפתו ונתן הופעות משחק כובשות שאכן הזכירו את ג'יימס דין ושחקנים נוספים מהתקופה באינטנסיביות שלהם.

ב"Flaming Star" ביצע אלביס רק שני שירים, אבל פיצה על כך בהופעת משחק שנחשבת לטובה ביותר בקריירה שלו. המערבון אותו ביים דון סיגל (במאי "הארי המזוהם", עוד אחד מהסרטים החביבים על אלביס) ידוע גם כמקור ממנו לקוח האימג' המפורסם בו השתמש אנדי וורהול עבור יצירתו המפורסמת בה אלביס, לבוש כבוקר שמכוון את אקדחו למצלמה, מוכפל שלוש פעמים. בסרט זה שיחק אלביס בן תערובת, חציו לבן וחציו אינדיאני. לאלביס אכן היו שורשים אינדיאנים צ'ירוקים בהם הוא מאוד התגאה.

דואט עם ננסי סינטרה

לאחר שירותו הצבאי של אלביס, במהלכו הוא פגש את אשתו לעתיד, פרסילה, שהייתה אז בת 14, ואיבד את אמו, התרכז אלביס בקריירת המשחק שלו, כשהאלבומים היחידים אותם הוא פירסם בחצי הראשון של שנות השישים היו פסי הקול של סרטיו. ביניהם פס הקול ל"Blue Hawai", שהפך להיות אלבומו המצליח ביותר. אבל האיכות של סרטיו נפלה מזו של סרטי הביכורים שלו, ומלבד ערך טראשי מסויים היו ברובם נטולי עניין.

אבל היו כמובן כמה רגעי חסד, וסרטים שבכל זאת יספקו עניין והנאה גם לצופה המודרני, בין אם בזכות איכות של ממש בין אם בזכות ערך רטרואי, גיחוך קל לנוכח הרמה הנמוכה, או כמובן, המוסיקה. "ויווה לאס וגאס", סרטו המצליח ביותר של אלביס הוא כזה, כמו גם "Blue Hawai" שהוזכר קודם לכן. מעריצי ננסי סינטרה בוודאי ישמחו גם לראות את "ספידוויי", סרט מירוצים בו היא מופיעה לצד המלך.

ויתר על תפקיד הג'יגולו

בסוף שנות השישים, לאחר כמה תפקידי דרמטיים יותר שלא זכו להצלחה, זנח אלביס את הקולנוע, וחזר להתרכז בהופעות והקלטות. היו במהלך השנים כמה נסיונות לעניין אותו בתפקידים שונים, אך הם אינם צלחו. מעניין לציין שבין השאר שקל אלביס לגלם את התפקיד אותו גילם כריס כריסטופרסון ב"כוכב נולד", ומשונה אפילו יותר לחשוב שגם עבור תפקיד הג'יגולו החובב ב "קאובוי של חצות", אותו גילם בסופו של דבר ג'ון ווייט, אלביס היה אחד האופציות הראשונות בהן התעניין במאי הסרט פיטר בוגדנוביץ'.

גם בסרטים הזניחים ביותר שלו תמיד היתה לאלביס נוכחות של כוכב. החיוך, המראה, הכריזמה הקורנת, כל המרכיבים שהפכו את אלביס למלך הרוקנ'רול ולכוכב בסדר גודל שאין שני לו, קיימים על המסך בסרטיו, ובטובים מביניהם הוא מספק גם הופעות משחק שמוכיחות כי כשהעולם הרוויח זמר גדול, הוא הפסיד שחקן מעולה עם פוטנציאל לא ממומש לתפקידי אופי אמיתיים.