יש לי חלום, כחול

הדבר לא הורגש באופן מיוחד בישראל, אבל מסע יחסי הציבור העולמי שליווה את "אוואטר", סרטו החדש של הבמאי ג'יימס קמרון ("טיטאניק", "שליחות קטלנית 2"), היה מעודן כמו בולדוזר על ספידים בחנות חרסינה בזמן רעידת אדמה. סיסמאות כמו "הסרט שישנה את האופן שבו תראו קולנוע" נשפכו כאילו אין מחר, הקרנות סודיות של קטעים נבחרים אורגנו למקורבים וערימות של דולרים הפכו לפרסום בשלטי חוצות, פרסומות טלוויזיה ובאנרים באינטרנט. האיש שביים את "טיטאניק", הסרט המכניס ביותר בהיסטוריה, הימר על הכל בסרט שהבטיח שיעלה על כל הצלחותיו עד כה. לאור מתקפת יח"צ אלימה זו, זאת, משמח שגם אם "אוואטר" לא מבשר על מהפכה של ממש בתולדות הקולנוע, הוא עדיין מצליח לספק שעתיים וארבעים דקות של חוויה קולנועית מלוטשת ומהנה שעוברת ביעף, ושלא תישכח על ידי הצופים במהרה.

עלילת הסרט מתרחשת בשנת 2154 לספירה, ומספרת על עולם מרוחק מכדור הארץ בשם "פנדורה". בפנדורה פועל תאגיד אנושי שמטרתו כריית משאב נדיר ויקר הטמון תחת פני הקרקע, ונאלץ להתמודד עם האוכלוסייה המקומית, חייזרים דמויי אדם כחולי עור בשם "נאווי". הנאווי הם פראים החיים בחברה שבטית, חמושים בחץ-וקשת ורוכבים על בעלי חיים דמויי סוסים, ומזכירים יותר מכל את דימויי האינדיאנים שעמדו בפני פלישת האדם הלבן ליבשת אמריקה.
גיבור הסרט, ג'ייק סאלי (סם וורת'ינגטון), הוא חייל מארינס לשעבר, שנותר משותק בפלג גופו התחתון לאחר קרב בו השתתף על פני כדור הארץ. הוא נשלח לפנדורה על מנת לשמש מפעיל של "אווטאר", גוף חייזר שגודל במיוחד עבורו ועל בסיס הדי-אן-איי שלו, ואותו הוא יכול להפעיל מרחוק, וזאת על מנת ללמוד את דרכי החיים של האוכלוסייה המקומית. כמו בחלק גדול מסיפורי האדם הלבן הפוגש בחבורת פראים תמימים, החייזר הראשון עמו ג'ייק מצליח להיפגש היא במקרה בת ראש השבט היפיפייה (זואי סלדנייה), והאהבה פורחת.

סל מחזור על עלילות

עלילה זו היא כמעט משנית לעיקר החוויה שהסרט מציע לצופיו, שהיא חוויה חושית מטלטלת ומענגת. קמרון יצר סרט אנימציה בעל תחושת חיות נדירה בתלת מימד מרהיב, והעולם אותו עיצב בסרט, ג'ונגל עד רוחש בעלי חיים ומפלצות, הוא כה מוחשי שלא תתקשו להאמין באמת ובתמים בקיומו. בתוך עולם זה, קמרון מביים את מה שהוא יודע לביים באופן הטוב ביותר: סצינות אקשן אפיות, במיטב המסורת של הקולנוע ההוליוודי הגדול מהחיים.

נקודת החולשה של הסרט טמונה במשמעויות החבויות בסיפור הסרט, שלמרבה הצער, הן קלישאות ממוחזרות. סיפור אהבת החייל הלבן, שמבקש להימלט מתרבותו המושחתת והאלימה, כלפי בת ראש השבט היפהפיה והתמימה, סופר כבר בווריאציות שונות בסרטים כמו "פוקהונטס", "רוקד עם זאבים" או "מרד על הבאונטי". באותו אופן, סיפור השבט הפראי אך הטהור שנאבק בהרס האקולוגי והמוסרי שנושאת עמה הקדמה סופר גם הוא, בסרטים כמו "יער האיזמרגד" או "המיסיון". אלו מסרים רדודים ופשטניים, שלא משכילים לנגוע בעומק אנושי או חברתי אמיתי כלשהו. קלישאת "הפרא האציל" היא שריד מצער מהמאה ה-19 שחבל שעדיין לא שבקה חיים לחלוטין, וקלישאות הניו אייג' בנוגע לקדושתה של אמא אדמה מתחמקות מהסוגיות המורכבות והקשות של שימור אקולוגי. אם קמרון היה משכיל לספר בסרטו המרהיב סיפור בעל משמעות עמוקה יותר, ייתכן והיה יוצר יצירת מופת של אמת, בעלת השפעה תרבותית מהסוג שטרילוגיית "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס נשאב בחובה.

עם זאת, החוויה הקולנועית האדירה שקמרון מספק, בשילוב נדיר של יכולת ויזואלית חדה כתער, כשרון לספר עלילה פשוטה ואפקטיבית ודמיון אדיר ליצירת עולם חי ורב פרטים, מצליחה לטשטש נקודת חולשה זו. יותר מזה, עבודת הנמלים שהושקעה בהחייאתו של עולם זה בתוך סרט תלת מימד (הקפידו ללכת לראותו רק באחד מאולמות ההקרנה שמיועדים לכך!), יוצרת חוויה כמעט פיזית במהלך הצפיה. גם אם בשל חסרונותיו התוכניים "אוואטר" הוא לא יצירת המופת שמסע היח"צ העולמי ניסה לצייר, יתרונותיו הצורניים מביאים אותו בכל זאת מאוד קרוב לכך. במילים פשוטות, אוואטר הוא המיצוי של כל מה שטוב בחוויה ההוליוודית.

>>> גם המבקרים בחו"ל אוהבים את "אוואטר"