ירח ישן

"דמדומים 2: ירח חדש" שעלה בסוף השבוע הזה על האקרנים בישראל, באיחור אופנתי של שלושה שבועות בדיוק. הצליל המשונה הזה שאתם שומעים מהבוקר הוא כפי הנראה קול מצהלות הטינייג'ריות זבות החוטם, שמצפות לסרט הזה כמו למשיח מחודד שיניים. אבל מה אם שאר האנשים בעולם, שאינם נמנים עם "קהל היעד" של הסרט הספציפי הזה? מה יעשו אותם חובבי ערפדים שמתביישים להראות בפומבי בתור לקופות הכרטיסים? או חובבי אנשי הזאב שמתרעמים על הניכוס הלא הוגן של סרט שלגמרי שייך להם על ידי צבא גדול ומיומן של בנות טיפשעשרה מינוס? האם הליהוק של בריטי תכול עיניים אחד לתפקיד הערפד המרכזי באמת הופך אותו ללא ראוי לקהל הפריקס והגיקס שמכורים ל "באפי"?

יש משהו לא הגיוני במה שקורה עם הסרט הזה. ההצלחה חסרת הפרופורציות לה הוא זכה בסופ"ש הראשון שלו על מסכי ארה"ב (142 מיליון דולר) גרמה לפרשני הוליווד למיניהם לדבר על שינויים בהרגלי הצריכה של הקהל האמריקאי בכלל. הוליווד אמורה ברגעים אלו ממש לשנות את כל הלו"ז של השנתיים הבאות על מנת לדחוס לתוכן כמה שיותר סרטים שמיועדים לקהל יעד של נערות בגילאים 10-14, שמסתבר שאוהבות ללכת לקולנוע מפעם לפעם. השאלה היא מתי בדיוק הפכו סרטי ערפדים ואנשי זאב לנחלתה של קבוצת הגיל הזו? סליחה, אבל אלו לא בדיוק אותן נערות שאמורות לאהוב את "היי סקול מיוזיקל" ו"אלף ומשהו דברים שאני אוהבת או לא אוהבת לגבי מישהו"? מה קרה לג'וליה סטיילס, לזאק אפרון ולאשלי טיזדייל?

על מנת להוכיח את חפותו של מותג "דמדומים", ולהוכיח שהוא הרבה יותר דומה ל "נשיכות קטנות" מאשר ל "מעודדות צמודות", להלן שלושה מוצגים שיוכיחו חד משמעית שהוא אינו הסרט שבנות העשרה חושבות שהוא, והסיבה היחידה שהוא מעניין אותן הוא היפנוזה המונית שנגרמה על ידי מבטו המצועף של אחד, רוברט פאטינסון.

מוצג מספר אחד: קירסטן סטיוארט

דבר ראשון, היא ברונטית. דבר שני, היא אף פעם לא מחייכת. דבר שלישי, היא מאוהבת בערפד. לפחות שני הסעיפים האחרונים הופכים אותה לנצר למסורת אותה התחילה שרה מישל גלר ואותה ממשיכה בחריצות אנה פאקין בסדרה "דם אמיתי". היא לא יודעת לרקוד, היא לא יודעת לשיר, והיא ממש לא יודעת לעשות את שני הדברים הללו באותו הזמן. מה שהיא כן יודעת לעשות, כמו שיודע כל מי שראה את "Adventureland" בו היא השתתפה מוקדם יותר השנה, זה לזעוף. נערת אינדי מתוחכמת, גותית, מלנכולית ואנטיפטית? בהחלט. וונסה האדג'נס? ממש לא.

מוצג מספר שניים: תעופה, מהירות על וכוח על אנושי

בעוד שצעירים בדרך כלל מתלהבים מאוד מאפקטים מיוחדים שממחישים כוחות על שונים ומשונים של גיבורים קולנועיים, צעירות בדרך כלל מחכות למזמוזים ולקטעים הרומנטיים. למרות שאנחנו חיים במאה ה-21 והגבולות המגדריים הופכים מטושטשים עם הזמן, בכל זאת אחוז הבנות שמתלהבות מסרטים כמו "איירון מן" הוא קטן ביותר. פאטינסון מתנהג כמו גיבור על לכל דבר במשך חלק גדול מהסרט "דמדומים". הוא עוצר מכונית נעה: בדיוק כמו סופרמן. הוא זז במהירות על אנושית, שוב: בדיוק כמו סופרמן. והוא עף. נחשו כמו מי? יפה. קומיקס זה של בנים, ברביות זה של בנות. ברור?

מוצג מספר שלוש: ערפדים ואנשי זאב

מצד אחד, ברור שלערפדים יש קסם מסוים. הם חיוורים, רזים ויש להם עיניים חודרות. מצד שני, הם חיים לנצח, שותים דם וערים רק בלילה. מפחיד? יפה. מה לגבי מאבק אפי שהתחיל לפני שנים רבות בין קבוצות מתחרות של ערפדים ואנשי זאב. מה זה כבר יכול להזכיר? את טרילוגיית "אנדרוורלד", כמובן. סליחה, אבל אם החוקים משתנים והילדות עומדות להתחיל להעריץ סרטים שמיועדים בבירור לגיקס, אז בבקשה, תעשו את העבודה עד הסוף. תלו פוסטרים של קייט באקינסייל לבושה בשחור ליד הפוסטר של בלה ואדוורד.

יכול להיות שבסך הכל מדובר בתופעת לוואי לא צפויה של חשיפת יתר לפרנצ'ייז "הארי פוטר". היו ימים בהם עולמות פנטזיה המאוכלסים בקוסמים מרושעים היו גם הם נחלתם הבלעדית של חנונים חובבי משחקי תפקידים. כנראה שהרמיוני הפכה להיות מודל לחיקוי, ומה שאנחנו רואים כיום זה את התוצאה – דור של טום בויז שאוהבות בדיוק מה שהבנים אוהבים. ואולי בכל זאת זה פשוט הפאטינסון המקסים הזה, יימח שמו.