טום בכורה

מלבד יכולותיו הווקליות יוצאות דופן ומעמדו הבלתי מעורער כגאון מוזיקלי ניחן טום וייטס, שחוגג היום (שני) את יום הולדתו השישים, גם בנוכחות פיזית מרשימה ביותר, ולא מעט קולנוענים במהלך השנים עשו בה שימוש. למרות החינניות היחסית של כיעורו, להגיד על וייטס שהוא יפה תהיה הגזמה פרועה. הסיבה שקלסטרונו מפציע שוב ושוב על המסכים קשורה יותר לסוג של סטייל שווייטס סיגל לעצמו עם השנים, שהופך אותו מתאים לטיפוס ספציפי מאוד של תפקידים. בין אם בתפקיד הומלס, שיכור, נהג מונית, אסיר, משוגע, או סתם איזה מישהו מוזר שהולך ברחוב, נוכחותו של ווייטס מוסיפה אווירה גרובית משהו לסרטים בהם הוא משתתף. הגמלוניות, הרזון, סגנון הלבוש האופייני לו וסגנון הדיבור, כל המאפיינים של הפרסונה הבימתית הייחודית שלו הופכים אותו לנכס קולנועי יוצא דופן למרות שהוא יודע לעשות רק דמות אחת.

פרנסיס פורד קופולה היה הבמאי הראשון שזיהה את הפוטנציאל של הזמר. לאחר שוייטס היה מועמד לאוסקר על הפסקול שלו לסרט "אחד מהלב", הפלופ המפורסם של קופולה, בו הוא גם מופיע לכמה שניות בודדות על המסך, ליהק אותו קופולה לתפקיד פצפון כ"ההוא שפותח את הדלת במסיבה" בסרט "נערי הכרך". בניגוד לטום קרוז, פטריק סוויזי, רוב לאו, אמיליו אסטבז ומאט דילון, שהפכו כולם לכוכבים לאחר ששיחקו בסרט הזה, וויטס המשיך את הקריירה הקולנועית שלו על אש קטנה יחסית, אבל ב"ראסטי ג'יימס", סרטו הבא של קופולה, כבר היה לו תפקיד משמעותי יותר.

למרות שתפקיד הברמן בדיינר השכונתי אותו מגלם וייטס ב"ראסטי ג'יימס" רחוק מלהיות תפקיד ראשי, הוא מצליח להכתיב את הטון של הסרט כולו. קולו המחוספס של ווייטס, שמלהג פילוסופיה בגרוש בווייס אובר, ודמותו הרכונה על הדלפק, מיצרים בדיוק את אווירת השכונתיות האותנטית שמאפיינת את הסרט כולו. ווייטס נמצא בסרט על תקן פריט תפאורה מדבר ומהלך שנוכחותו על המסך מוסיפה בדיוק את הטאץ' הסליזי שהדיינר הזה דורש.

וייטס נשאר בקשר טוב עם משפחת קופולה. מלבד תפקיד קטן בסרט "מועדון הכותנה" זכור ווייטס לטובה גם מתפקידו כמשוגע שניזון על חרקים ב"דרקולה", אולי הרגע הקולנוע האיכותי ביותר בהפקתו המוגזמת של קופולה. כשסופיה קופולה התחתנה עם ספייק ג'ונז, ווייטס פינק אותה בהופעה אישית על תקן זמר חתונות.

טום סוער

אבל קופולה לא היה הבמאי היחיד שהפך את וייטס לאלמנט קבוע בעולמו הקולנועי. ג'ים ג'רמוש, עוד חבר טוב, היה הראשון שנתן לו תפקיד אמיתי, עם הרבה זמן מסך ולא מעט טקסט, כאחד משלושת הגיבורים של סרט הכלא ההזוי "נרדפי החוק", גדול סרטיו של ג'רמוש. וייטס משחק בסרט שדרן רדיו שחיי האהבה שלו בקרשים. לאחר צירוף מקרים חסר מזל וכמה החלטות מטופשות במיוחד מוצא את עצמו הדיג'יי האלכוהוליסט בכלא, וכאילו שזה לא מספיק - חבריו לתא הם תייר איטלקי מעצבן (רוברטו בניני) וסרסור כושל (ג'ון לורי). ג'ון לורי, מוסיקאי גאוני למדי בפני עצמו, כתב גם את הפסקול של הסרט, בו משולבים גם שני שירים של וייטס. שנים אחר כך יופיעו טום ווייטס וג'ים ג'רמוש בשתי אפיזודות שונות בסדרת הטלוויזיה הביזארית והמשעשעת של ג'ון לורי "Fishing With John", בה לוקח לורי בכל פרק אדם אחר למסע דיג, וגם באסופת הסרטים הקצרים "קפה וסיגריות" של ג'רמוש יש לווייטס סצנה מופלאה לצד אגדת רוק נוספת בשם איגי פופ.

אולי תפקידו המשמעותי ביותר של וייטס מלבד "נרדפי החוק" היה ב"תמונות קצרות", סרטו המונומנטלי של רוברט אלטמן משנת 1993 בו הוא שוזר יחדיו סיפורים שונים של ריימונד קארבר לשלוש שעות מענגות של דרמה משובחת. טום וייטס משחק בסרט נהג מונית אכוהוליסט שמשלים במהלך הסרט עם בת זוגו, המגולמת על ידי לילי טומלין. אולי הרגע הזכור ביותר מתוך הסרט הוא התמונה של שני בני הזוג רוקדים ושרים בזמן שרעידת האדמה משתוללת בחוץ.

אחד המשחקים האהובים על כל חובב טום וייטס הוא זיהוי אינספור תפקידי הקמאו של וייטס בסרטים שונים. בין השאר ניתן להבחין בווייטס חולף על המסך לכמה שניות בודדות בסרטים כמו "פישר קינג", "דומינו" או "ג'ק וג'ק". גם טרי גיליאם נשבה כפי הנראה בקסמו של וייטס ובתקופה הקרובה נוכל ליהנות ממנו משחק לצד הית' לדג'ר המנוח בסרטו החדש "האימג'ינריום של דוקטור פארנסוס". התפקיד: השטן.

מי שלא מסתפק בטעימות מינימליות מוזמן לצ'פר את עצמו בשעה וחצי של נטו טום וייטס בסרט "Big Time". חצי סרט הופעה, חצי וידאוקליפ ארוך וחצי הגיגים ויזואליים שונים של ווייטס, ב"ביג טיים" הוא עצמו לוקח את המושכות לידיים ומשתלט על מסך הקולנוע במלוא עליבותו המסוגננת. הפרשנות הויזואלית שלו לשירים שהוא עצמו כתב הופכת את הסרט המסויט הזה לתענוג אמיתי.

>>> אל תשכחו לעבור על המבוא לטום וייטס
>>> ושלא תעזו לפספס את אלבום הלייב שיצא ממש עכשיו
>>> נמרוד צוק על טום וויטס, מלך המפסידנים השיכורים