רייטמן הקטן

בסוף שנות התשעים, כשניגשו מפיקי הסרט "אחי איפה האוטו שלי?" לג'ייסון רייטמן עם ההצעה לביים את הקומדיה החדשה שלהם, ניצב הבמאי הצעיר מול החלטה גורלית. אביו, איוון רייטמן, האיש מאחורי הסרטים "מכסחי השדים 1 + 2", "תאומים" ו-"שוטר בגן ילדים", הפך לשם דבר בשנות השמונים כבמאי של קומדיות פרועות, לא שונות ממנה בהרבה. ג'ייסון רייטמן, "חנון של קולנוע מגיל צעיר" כהגדרתו, ידע מאז ומתמיד כי הוא שואף להיות במאי כמו אביו, אבל האם רק בגלל שאביו מזוהה עם ז'אנר מסוים נידון גם הוא לעסוק באותו הז'אנר בעצמו?

היום, עשר שנים מאוחר יותר, כשברזומה של רייטמן אפשר למצוא סרטים כמו "ג'ונו" ו"תודה שעישנתם", ול-"אחי איפה האוטו שלי?" אין זכר, נראה שרייטמן בחר במסלול קצת שונה. רייטמן עצמו ניסח את ההבדל בינו לבין אביו בצורה קולעת למדי בציטוט הבא, הלקוח מראיון לתוכנית של האווארד סטרן: "אתה יודע כמה פעמים הציעו לי לביים את מכסחי השדים 3? אם תביט על שני הסרטים שביימתי עד עכשיו תבין מיד שהייתי יכול לביים את סיקוול 'מכסחי השדים' בצורה הגרועה ביותר בעולם. כל מה שהיה שם זה אנשים שמדברים על לכסח שדים. לא יהיה שם שום כיסוח שדים אמיתי".

כשמתנגדי ואוהדי ההפלות מתאחדים

כבר בסרטו הראשון, "תודה שעישנתם", הוכיח את עצמו רייטמן כיוצר מתוחכם ולא צפוי. הסרט האירוני, המסופר מנקודת מבטו של לוביסט מקצועי שמקדם את מטרותיהן המפוקפקות של חברות טבק למחייתו, קיבל ביקורות מצוינות ושימש גם כמקפצת קריירה עבור השחקן ארון אקהרט. אבל היה זה סרטו הבא של רייטמן, "ג'ונו", שמיצב את מעמדו כסנדק העכשווי של הקולנוע העצמאי. "ג'ונו" היה האחראי הבלעדי לבהלת אינדי קטנה שפשתה בהוליווד לאחר שהסרט גרף במפתיע סכום גדול פי שלושים וחמישה מתקציב ההפקה שלו, זכה באוסקר על התסריט, והיה גם חביב המבקרים לשנת 2007. הדרמה הקומית עסקה בהריון לא צפוי של נערה בת 16 (אלן פייג'), ועשתה את הלא יאמן כשזכתה לאהדה מצד ארגונים המתנגדים להפלות וארגונים התומכים בהפלות בו זמנית.

נדמה שרייטמן, בעזרתה האדיבה של התסריטאית דיאבלו קודי, מצא ב"ג'ונו" את נוסחת הקסם שמאפשרת לסרט להיות אהוד גם על המבקרים וגם על הקהלים. את חברת ההפקה שלו "הארד סי פרודקשנס" הקים רייטמן במטרה מפורשת לקדם סרטים דומים, שנותנים טוויסט לא צפוי לז'אנרים מוכרים, כמו קומדיית האימה "Jeniffers Body", גם היא פרי עטה של קודי, שיצאה מוקדם יותר השנה. אבל את עיקר מרצו הפנה רייטמן אחרי "ג'ונו" להשלמת פרוייקט אותו הוא התחיל עוד לפני שני הסרטים שפרסמו אותו.

תגידו שלום לאיש שיפטר אתכם

בשבועות האחרונים נמצא סרטו החדש של רייטמן, "Up In The Air", שעולה הסופ"ש על האקרנים בארה"ב, בכל רשימת הימורי אוסקר שמכבדת את עצמה. רייטמן הצליח בגיל 32 בלבד להפוך לתווית איכות אפקטיבית מספיק על מנת להפוך סרט לפייבוריט עוד לפני שהוא הוקרן, כבוד השמור בדרך כלל לכרישים ותיקים כמו ג'יימס קאמרון, קלינט איסטווד או האחים כהן. את התסריט של "Up In The Air" התחיל רייטמן לכתוב עוד ב-2002, אבל, לטענת הבמאי, דווקא האקלים הפוליטי שנוצר בעקבות המשבר הכלכלי מתאים הרבה יותר לסיפור המתואר בסרט.

בדומה ל "תודה שעישנתם", גם בסרט זה הגיבור בחר במקצוע שמרתיע אנשים רבים. במקרה של רייאן בינגהם, גיבור הסרט החדש אותו מגלם ג'ורג' קלוני, מדובר ב "יועץ שינויי קריירה", או במילים קצת פחות יפות, האיש אותו שולחים הבוסים כדי לפטר אותך בצורה מנומסת. מטיסה לטיסה, מטרמינל לטרמינל, בינגהם נושא בשורות איוב לאין ספור בעלי תפקידים במשרדים שונים. רייטמן מסביר כי חלק גדול המשיכה שלו לסרט נבעה ממוטיב הטיסה, חלק מרכזי בסגנון חייו של הגיבור. "הדברים שאנשים בדרך כלל שונאים בטיסות הם הסיבה שאני כל כך אוהב אותן" מסביר רייטמן.

אין ספק שהסרט נשמע יותר כמו שילוב של "מועדון קרב" עם "טרמינל" מאשר כמו "מכסחי השדים שלוש", אבל רייטמן טוען שעצותיו של אביו דווקא עזרו לו כשהוא עבד על התסריט, וכי את המשפט הטוב בסרט כתב רייטמן סיניור. בראיון לאורלנדו סנטינל לקראת הסרט התייחס רייטמן לחיים בצל אביו: "בגלל השם שלי הציפיות ממני היו תמיד נמוכות. כשמפיקים נפגשו איתי זה תמיד היה כטובה לאבא שלי ואף פעם לא באמת ציפו שאני אהיה במאי מוכשר. בסרט החדש כבר יש ממני די הרבה ציפיות. זה הרבה פחות כיף."