אולי תשכרו חדר?

הפרטים היבשים: "אהבה בהפתעה", באנגלית "Love Happens", ארה"ב, 2009. 109 דק'.

במאי: ברנדון קמפ (סרטו הראשון).

שחקנים: ג'ניפר אניסטון ("חברים"), ארון אקהארט ("האביר האפל", "ארין ברוקוביץ'"), מרטין שין ("הבית הלבן"), ג'ודי גריר ("אדפטיישן"), ג'ון קרול לינץ' ("זודיאק").

מה הסיפור? גורו לעזרה עצמית (אקהארט) בנה אימפריה כלכלית מספרים וסדנאות על התמודדות עם אובדן, מבלי שהתמודד בעצם עם מותה של אישתו האהובה בתאונת דרכים. נערת פרחים חביבה (אניסטון) שובה את ליבו ומאלצת אותו להפסיק להדחיק.

במשפט אחד: הפוסטר אומר הכל.

אז למה כן? אם אתם בטיסה ולא מצליחים להירדם, זה יבוא לכם בול. כמו מקיאטו קרמל בסטארבקס - ארוז יפה ויורד בקלות.

ולמה לא? ובכן, ארון אקהארט בעל הלסת המרובעת הוא שחקן מוגבל ביותר ולראות אותו מתאמץ עם תפקיד של גבר מיוסר שאף דורש ממנו (השם ישמור) לבכות זה פשוט מביך. ג'ניסטון מצידה ממשיכה להתבגר בחוסר כבוד ועושה בפעם המי יודע כמה גרסה דורשת-כאפה של רייצ'ל.

התסריט כולל אינספור קלישאות (חברה ווירדית במקום העבודה, אלכוהוליזם) ועוד יותר טעויות (סיקוונס קומי מצער הכולל תוכי שובב תקוע בדיוק בשלב שבו העלילה מתחילה איכשהו לגעת). לא מצחיק, לא מרגש, לא חכם, ואפילו הקאסט המשני החביב (גריר המדהימה, שין החמודי וקרול-לינץ' החזק) מבוזבז על דיאלוגים משומשים שלקוחים היישר מ... ובכן, ספר הדיאלוגים המשומשים.

הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל: סורי שאני מעליב את הבנות, אבל זה בטח לא סרט בנים.

הדייט שתקע אותי: חבל להרוס. הדייט של צמד הגיבורים בסרט גורם לך לרצות לנטוש את כל העניין הזה שנקרא זוגיות.

מדד הזיקפה: נמוך – אניסטון הייתה צריכה כבר מזמן לעשות איזה פלייבוי בשביל לשמר את שאריות הסקס אפיל הדועך שלה, וזה, כידוע נו, לא קרה. ג'ודי גריר, זה המקום לציין, היא סמל-סקס גיקית, יהודיה כשרה ושחקנית קומית משובחת ("משפחה בהפרעה"), והגיע הזמן שתפסיק להתפשר על תפקידי החברה-הגנובה-של ותקבל כבר איזו קומדיה רומנטית משלה.

דם על הידיים: למעט התאונה שחיסלה את אשת הגיבור (שחוזרת באיזה 50 פלאשבקים), אף אחד לא נהרג כאן על המסך. חבל.

האורך דווקא כן קובע: 109 דקות זה אחלה אם אתם מחפשים למשוך זמן עד שהדיילות מתחילות את הסרוויס של הבוקר, אבל בכל מצב אחר מדובר בבזבוז זמן.