פעילות תת מודעת

"פעילות על טבעית", סרטו הראשון של ישראלי לשעבר בשם אורן פאלי הוא הסרט האמריקני העצמאי הרווחי ביותר בהיסטוריה. עלות הפקתו הייתה 15,000 דולר (כעלותו של סרט סטודנטים ישראלי ממוצע), בעוד הרווחים שגרף בקופות עד כה מגיעים למאה מיליון דולר. בחישוב זריז, מדובר ביחס השקעה-הכנסות במספר השטני למדי 666,666.666%, נתון מחשיד בפני עצמו. האם פאלי עשה עסקה נוסח ד"ר פאוסט?

הסרט המספר על זוג צעיר שעבר לא מזמן לגור יחדיו, ומתחיל לשמוע בלילות קולות מוזרים ברחבי הבית. היות ולבחורה, קייטי (קייטי פת'רסטון), יש נסיון עם תופעות דומות בילדותה, היא חושדת שמדובר במשהו בלתי טבעי. הבחור, מיקה (מיקה סלואט), לא ממש מוטרד מהעניין, אך סקרנותו גורמת לו להציב בלילות מצלמה המתעדת את חדר השינה שלהם ואת המסדרון המוביל אליו. הוא גם מתעד במצלמתו את העובר עליהם במהלך היום, כאשר אט-אט החשדות הופכים מוצקים יותר, ויחד איתם גם עולה מפלס האימה.

במובנים רבים, הסרט מזכיר את "פרוייקט המכשפה מבלייר", שיצא לאקרנים לפני כעשור. שני הסרטים הם סרטי אימה דלי-תקציב שזכו להצלחה אדירה, שניהם מספרים סיפור אימה כמו-דוקומנטרי דרך מצלמה שאוחז אחד הגיבורים, ושניהם מצליחים להפחיד באותו האופן: האימה האמיתית, יודעים במאיהם המוכשרים של צמד הסרטים, מצויה במה שסמוי מהעין. הפחדים העמוקים ביותר מתממשים לא בדמות באיזו דמות מפלצתית העשויה מסיליקון או מאפקטים ממוחשבים, אלא בדמיונם של הצופים, שזקוק רק לרמז דק-מן-הדק בשביל להתחיל להשתולל. במקרה של "פעילות על טבעית" הדמיון לא רק מופעל במהלך הסרט, אלא הוא ימשיך לפעול גם הרבה אחרי שתצאו מאולם הקולנוע, בין השאר כשתכנסו למיטה בלילה שאחרי ההקרנה. מדהים איך קהל צופים שכבר מקשה עורף אל מול מראה גופות מרוטשות בחסות עשרות בלוקבסטרים הוליוודיים, ירעד כעלה נידף ברוח למראה האיום והנורא של דלת שזזה כמה סנטימטרים.

שדים ורוחות רפאים? סתם דימוי לזוגיות

בניגוד ל"פרוייקט המכשפה מבלייר", "פעילות על טבעית" לא מחדש הרבה מבחינה קולנועית. עלילת הבית הרדוף-רוחות כבר סופרה באינספור וריאציות שונות, והטכניקה הקולנועית הבסיסית של הסרט כבר מומשה בכמה וכמה סרטים בעשור האחרון. גם "קלוברפילד", למשל, בנוסף ל"פרוייקט המכשפה מבלייר", היה סרט אימה שלם שצולם כביכול במצלמת חובבים (אם כי בו דווקא רואים שפע מפלצות). עם זאת, יתרונו הגדול של "פעילות על טבעית", וסוד ההצלחה שלו, טמון במיומנות הרבה בה נוצר. פאלי מביים את המתח והאימה בהדרגתיות ובקצב מדוייקים, ונותן טעימות מדודות של אימה הולכת ומתגברת. הוא גם מביים להפליא את צמד השחקנים, שמשחקים בכישרון ובכימיה ראויים לציון, ומפתיע במיוחד לאור התקציב הדל שהיה לבמאי לצורך ליהוקם.

היחסים הזוגיים בין קייטי למיקה הם לבו של הסרט, ולולא היו כה טבעיים קשה להאמין שהפעילות העל-טבעית הייתה כה מעוררת אימה. יותר מזה, כמו בסרטי אימה רבים לעלילה החיצונית יש סאב-טקסט פסיכולוגי-מיני, ובמקרה הזה נראה שהוא נעוץ באפשרות מיסוד הקשר בין הצמד. לא מפתיע, עם כך, שהסצנות המפחידות ביותר מתרכזות סביב המיטה הזוגית. אגב, בנוסף לניצוץ החי ביחסים בין השניים, מרענן לראות שחקנית בתפקיד ראשי שלא נראית כמו פרויקט פוטושופ. קייטי פת'רסטון היא אמנם לא נימפה אלילית וזוהרת, בסגנון נטלי פורטמן או גווינית' פלטרו, אבל היא מושכת וסקסית כמו אישה יפה שרואים ברחוב. העובדה שהיא ובן זוגה נראים כמו אנשים נאים מהעולם האמיתי, ולא כמו כוכבים הוליוודים בלתי-מציאותיים, רק נותנת משנה תוקף לתחושת החיים של הסרט, ומאפשרת את האימה הנובעת ממנו ביתר שאת.

מרענן לראות סרט אימה שלא מתרכז בצד הסדיסטי של הפחד, כמו שעושים רבים מסרטי האימה של העשורים האחרונים. במובנים רבים, סרטי המפלצות והאיברים המרוטשים פונים לקהל מאוד מצומצם, ולא מעודן במיוחד. לא פלא שרובם כלל לא מגיעים להפצה בארץ, ונותרים בתחום קולנוע השוליים בארה"ב או ביפאן. ברגעי השיא שלו, "פעילות על-טבעית" מזכיר במעט את היצירות הקלאסיות והמבריקות של הז'אנר, כמו "מגרש השדים", "תינוקה של רוזמרי" ו"הניצוץ", שנוצרו בשנות השבעים, והתמקדו באימה הפסיכולוגית. אפשר רק לקוות שהצלחתו של "פעילות על טבעית" מבשרת את תום עידן הסדיזם באימה, ואת חזרתם של סרטי אימה מתוחכמים יותר.