ליגה ג'

סרטו החדש של קן לואץ', "מחפשים את אריק", יוצא לאקרנים על רקע שערורייה נמשכת בין הבמאי למדינת ישראל. כמו רבים וטובים בארץ ובעולם, לואץ' הוא לא חובב גדול של המדיניות הישראלית בשטחים, אבל המפריד בינו ליתר המתנגדים הוא שלואץ' בוחר להביע את מחאתו באמצעות קריאה להחרמה אקטיבית של הקולנוע הישראלי.

בפסטיבל אדינבורו בתחילת השנה, איים לואץ' שלא ישתתף אם הפסטיבל יסכים לקבל תמיכה כספית משגרירות ישראל עבור אירוחה של במאית הסרט הישראלי "סרוגייט", טלי שלום-עזר. בפסטיבל טורונטו, לפני כחודשיים, הוא הוביל עצומת מחאה של קולנוענים רדיקליים מכל העולם הקוראים לפסטיבל שלא לקיים תוכנית קטנה של סרטים קצרים לכבודה של העיר תל אביב.

בארץ, מנגד, הודיעה חברת ההפצה הקבועה של סרטיו של לואץ' בישראל, "סרטי שני", כי בניגוד למדיניות החרמות של הבמאי דווקא תפיץ את סרטו החדש, אך תתרום את כל הרווחים להפצת קולנוע ישראלי בחו"ל. ללכת או לא ללכת? להחרים את לואץ' בחזרה, או ללכת דווקא על מנת להכעיסו? שיקול הדעת הפוליטי-מוסרי נשאר לכם ולמצפונכם. בתחום הקולנועי, לעומת זאת, אפשר לבשר כי "מחפשים את אריק" הוא אמנם סרט חביב, לעיתים מרגש, אך לא נושא בחובו בשורות גדולות.

קנטונה המושיע

הסרט, בדומה לסרטים רבים של לואץ', עוסק במעמד הפועלים הבריטי, ובמרכזו עומד אריק בישופ (סטיב אווטס, בסיסט להקת הפוסט פאנק הבריטית הוותיקה The Fall), דוור מזדקן ומבולבל. אריק הוא לוזר קלאסי, וחייו הולכים מתפרקים: הוא הולך ומתרחק משני בניו החורגים המתבגרים, מצבו הנפשי בכי רע, ומפגש עם אהובת נעוריו מותיר אותו במצב כה מעורער עד שהוא עושה תאונת דרכים.

עם זאת, כאשר הכל נראה אבוד, ובזמן שהוא מעשן ג'וינט אותו גנב מבנו הבכור, מופיע באופן קסם מישהו לעזרתו – אליל נעוריו, כוכב העבר הדגול של הכדורגל האנגלי, אריק קנטונה. קנטונה (בתפקיד עצמו) מופיע בדמיונו של אריק הדוור כמודל מושלם של גבריות ובטחון, ומלווה אותו לכל אורך הסרט בעצותיו החכמות, שמסייעות לו לבנות את חייו מחדש כגבר. בעזרתו הוא מתגבר על כל המכשולים, כולל איחוד מחדש עם אהובתו לשעבר, והצלת בנו מהסתבכות עם כנופיה מקומית.

הסרט שמעמד הפועלים ירצה לראות

כבר יותר מ-40 שנה שקן לואץ' מתמחה בסרטים מחוספסים וקשים על מעמד הפועלים הבריטי, שזכו להערכת הביקורת ולקהל מעריצים אינטלקטואלי ואנין. בסרטו החדש, לעומת זאת, נראה שלואץ' מנסה לשנות כיוון, ולביים סרט קליל ומשעשע, שלא רק עוסק במעמד הפועלים, אלא גם שלשם שינוי מעמד הפועלים באמת ירצה לראות. מבחינות רבות, הסרט נראה כמו שעטנז של סגנונו המוכר וההיפר-ריאליסטי של לואץ' ("16 מתוק", "קוראים לי ג'ו"), מעורב ברגעים קומיים וסנטימנטליים שנראים כאילו יצאו מקומדיה בריטית כפרית טיפוסית ("ללכת על הכל", "בילי אליוט"). התערובת לעיתים עובדת ולעיתים תמוהה.

בעוד שיכולות הבימוי של לואץ' לא מוטלות בספק, ותצוגות המשחק של כל אחד משחקניו הם משיאי היצירה הבריטית, הטלתן של דמויות שמוצגות בעולם ריאליסטי, פסימי ואכזר, לתוך פנטזיה בה מככב כוכב כדורגל שמגע הפלא שלו פותר כל תסבוכת, נראה מוזר. לצד סצינות לא קלות המציגות את השפעות הדיכאון הקליני, שוטרים חמושים הפורצים בסערה לבית שדייריו ממררים בבכי, ופושעים המאיימים על הגיבור בעזרת רוטוויילר מזיל ריר, אנו פוגשים בפתרונות עלילתיים מופרכים ובדמות העוברת שינוי במטה קסם, שכאילו יצאו מהסרט ההוליוודי הקיטשי ביותר.

הרגעים בהם הסרט מתפקד באופן הטוב ביותר הם בדרמה המשפחתית הפנימית, בין הגיבור לאהבת נעוריו, או ביחסיו עם בניו החורגים. כאן לואץ' מצטיין, ואף מגיע לשיאו, במיוחד בסיפור האהבה הנכזב שנרקם מחדש באופן מרגש. כשבעיות העולם "האמיתי" נכנסות פנימה, לעומת זאת, ובמיוחד כשהן נפתרות בעזרת עצות הקסם ואמרות שפר של כדורגלן העבר הדמיוני, זה נראה תלוש ומזויף. אוהדי הכדורגל בוודאי ישמחו לפגוש שוב את כוכב העבר, שגם ככוכב קולנוע משחק נפלא, ויתרגשו לראות כמה סצנות המציגות את השערים הגדולים ביותר שלו על המסך הגדול. כל היתר יתקשו להבין איך דמות דמיוניות שמופיעה לאחר עישון ג'וינט יכולה לסייע לדוור מזדקן לפתור את כל בעיות החיים בכזו קלות.